אַתְּ רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, וְאִם כַּפֵּךְ תּוֹךְ כַּפִּי —

לֹא נִרְאֶה הַשָּׂטָן הַמְרַקֵּד בֵּינֵינוּ,

הַמְנַתֵּק וּמְזָרֶה בִּשְׂחוֹק מַבָּטֵינוּ,

אַךְ נַפְשֵׁךְ בַּל עִמִּי וַאֲנִי שׁוֹהֶה בְּגַפִּי.

בַּמִּלִּים הַנּוֹפְלוֹת אֵין נְשָׁמָה — הֵן מִלִּים,

אֵין רַעַד בַּנִּימִים הַצְּפוּנוֹת, אֵין רִנָּה,

אֵין אֵשׁ עוֹד בַּלְּחִיצָה, כָּל מַגָּע — גַּל־צִנָּה,

עוֹד מְעַט וְנִפְרַדְנוּ — לְפָנֵינוּ שְׁנֵי שְׁבִילִים;

אַתְּ תֵּלְכִי מַחֲרִישָׁה וְגֵאָה וּזְקוּפָה

וְנִמְשָׁךְ אַחֲרַיִךְ בְּעַל־כָּרְחוֹ גַּם צִלֵּךְ,

לֹא תִירְאִי סַכָּנָה וּתְלָאָה עַל שְׁבִילֵךְ,

עוֹד רַב כֹּחַ־יָפְיֵךְ וְחַרְבּוֹ עוֹד שְׁלוּפָה.

וְאָנֹכִי — גַּם נַפְשִׁי לָהּ תִּמְצָא מִלּוּאִים

בְּרַעַשׁ־הַיָּמִים וּבְלַחַשׁ־הַלֵּילוֹת,

נֹאד־יַיִן יְלַוֵּנִי בִּדְרָכִים אֲבֵלוֹת

וּכְתֹם כָּל הַקֶּסֶם — אֲנִי אֲמַן־הַתַּעְתֻּעִים.

תרע"ג