אֲנִי רוֹאֶה בָּךְ אֶת עַצְמִי,

כִּי אֹֹֹֹבַד בָּךְ עַד אֵין הֶגֶה.

יֵינֵךּ הָרַב תָּמִיד מַצְמִיא

כִּיקוֹד פּוֹשֵׁט לְכָל אַפְסַיִם,

כִּיקוֹד לוֹחֵךְ שׁוּלֵי כָּל רֶגַע.

כּלְקוֹל חָלִיל אֵי שָׁם נִמְתָּח,

הוֹלְכִים דּוּמָם כִּבְשָׂה וָאַיִל –

שַׁיְרוֹת חַיַּי לִפְגֹש אוֹתָךְ,

לִפְרֹק מִטְעָן שֶׁהֶעֱמִיסוּ,

הוֹלְכוֹת מִתֹּהוּ וּמֵאַיִן.

קִרְבִּי רוֹדֵף אַחֲרֵי אֶחָד,

כִּרְדֹֹף הָרוּחַ אֶת הַחֹרֶשׁ –

אַךְ מִפָּנַיִךְ הוּא נִפְחָד

וּבְפָנַיִךְ הוּא גֹֹּוֵעַ

כְּגֶזַע עֵץ הָפוּךְ מִשֹֹֹּׁרֶשׁ.

אֶחָד קִרְבִּי שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם

רוֹדֵף אַחֲרַי לִפְרֹשׂ לִי רֶשֶׁת.

אֲנִי זוֹעֵק: אֵינִי אָשֵׁם;

אֲנִי בּוֹרֵחַ אָז אֵלַיִךְ,

כְּמוֹ מֵחוֹל צוֹרֵב אֶל דֶּשֶׁא…