חִכִּיתִי לְמִכְתָּב. חִכִּיתִי לְמִכְתָּב;

צָפוּן בְּמַעֲטָפָה דַּקָּה וּמְסֻגֶּרֶת.

פִּתְאֹם לְפֶתַע וְהָעֶצֶב הַמֻּסְתָּו –

כְּלֹא הָיָה. בַּלֵּב גָּדֵל שׁוּב וֶרֶד.

בּוֹ אֲפִיקִים הוֹמִים מִיַּיִן וּמֵחָג.

מִלִּים טוֹבוֹת בְּאֵלֶם קוֹל קוֹרְאוֹת אֶל זֶמֶר.

מֶרְחָב נוֹהֵר, לָעַד דִּמִּיתִי כִּי נִמְחַק,

עָרוּךְ אֱלֵי מִשְׁתֶּה שֶׁאֵין לוֹ גֶּמֶר.

וּבוֹ מִלִּים, כַּכּוֹכָבִים מְשֻׁבָּצוֹת,

רוֹמְזוֹת בִּיקָר, אוֹמְרוֹת בְּרֶטֶט – אַהֲבְתִּיךָ…

פָּתְחוּ לְכָל אַפְסַיִם שַׁעַר אֲרָצוֹת

וְיָד אֲשֶׁר סֵרְבָה – עַתָּה הִבְטִיחָה.

לֵילוֹת גָּרְרוּ יָמִים. עוֹד טֶרֶם קְרָאתִיו

וְלֹא פָּרְטוּ עָלָיו יָדַי כִּפְרֹט עַל נֵבֶל.

חִכִּיתִי לְמִכְתָּב נוֹגֵהַּ וּמֵיטִיב.

הַלֵּב אָכוּל מִזַּעַם וּמֵאֵבֶל – – –