שָׁר הַיַּין בַּגָּבִיעַ.
מְחַכֶּה הוּא לְבוֹאֵךְ.
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, לָךְ אָבִיאָה
אֶת לִבִּי הַמִּתְחַיֵּךְ.
לָךְ אָבִיאָה, לָךְ אֶתֵּנָה
אֶת הַפֶּשֶׁר, אֶת הָרָז.
אַתְּ תִּגְּשִׁי דּוּמָם עַד הֵנָּה
וְלֵילִי יַבְהִיק מִפָּז.
מְבֻיָּשׁ שׁוֹתֵק הַיַּיִן,
מְבֻיָּש הוּא וְאָדֹם.
לֵיל פּוֹרֵעַ וַעֲדַיִן
לֹא נִפְתְּחָה דַּלְתִּי פִּתְאֹם.
רַק הָרוּחַ מְיַלֶּלֶת,
וְזוֹעֶפֶת בַּמֶּרְחָב.
בְּלִבִּי כָּבְתָה גַּחֶלֶת,
מִשָּׁמַי נָשַׁר כּוֹכָב…