בְּכָל אָפִיק כָּסַפְתְּ אֵלַי כֻּלֵּךְ,

הָיִית אִתִּי אָז צַיְלָנִית כּוֹרַעַת.

מַגַּע יָדִי הִזְרִים תָּמִיד בָּךְ רַעַד,

אִלְמֵךְ אָמַר: בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ – אֵלֵךְ.

אֲנִי זוֹכֵר: חָנוּק רָטַט קוֹלֵךְ,

הָיִית כִּבְשָׂה לֵאָה נוֹהָה אֶל רַהַט.

חָלְפָה סוּפָה טָסָה וּמִתְפָּרַעַת, –

וְאָנֹכִי אֵינֶנִי עוֹד אֶצְלֵךְ.

אַלְלַי, אֵינֵךְ, כִּי מִצְעָדִי פִּגֵּר,

הִנֵּה אֲנִי בְּעוֹלְמוֹתַיִךְ גֵּר,

כִּי אֲסָפֵךְ אַחֵר אֵלָיו לְפֶתַע.

עַתָּה גָּדַלְתְּ וְאַתְּ אוֹתִי כּוֹפֶתֶת.

עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יָקַרְתְּ מְאֹד

בְּכָל דַּרְכֵי חַיַּי הַנְּשַׁמּוֹת…