יוֹם גָּדוֹל וַעֲנָק מְלֹהָט בַּעֲתֶרֶת –

אֵיךְ יִחְיֶה בְּאִשּׁוֹ עוֹד יָרֵחַ גַּלְמוּד?

הוּא תּוֹעֶה מְסֻנְוָר בִּבְכִיָּה מְסֻתֶּרֶת

וּמְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ הַמְשַׁוַּעַת לָמוּת

אוֹבֵד דֶּרֶךְ בְּשַׁחַק שַׂגִּיא וּפָרוּעַ, –

שֶׁאֻיַּם בַּשַּׁלְהֶבֶת אַכְזָר וּבוֹעֵר.

אֵין מוֹצָא מִסָּבִיב כְּחִידָה שֶׁפְּתָרוּהָ

מִתְיַפֵּחַ אִלְמוֹ וְהוּא דַּל וְחִוֵּר.

הוּא שׁוֹתֵת כִּסּוּפִים אֱלֵי רֹדֶם וָלַיְלָה,

אֶל יַבֶּשֶׁת טְלוּלָה. יְשִׁימוֹן לוֹ הַיּוֹם.

וְזוֹעֶפֶת הַתְּכֵלֶת: יָרֵחַ זֶה טְלַאי לָהּ

וּמוֹתֵחַ כְּאֵב עֲרִירִי בַּמָּרוֹם.

הִנֵּה שֶׁמֶשׁ סְבָבַתְהוּ לְפֶתַע כִּפְקַעַת

עַד בִּלְתִּי לַחֲמֹק, עַד בִּלְתִּי לַחֲמֹק.

אֵין אוֹנִים הוּא תָּלוּי כְּגֻלְגֹּלֶת מוּקַעַת,

רֶגַע קַל – וְתָשְׁלַךְ אֱלֵי נֵבֶךְ עָמֹק…