לְךָ צַמֶּרֶת שַׁחָה וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּהָ

אֳפָקִים בִּתְכֶלְתָּם הַנּוֹשְׁקִים לַמֶּרְחָב.

לְבָבְךָ מִתְגַּעְגֵּעַ עַל יַעַר פָּרוּעַ,

הוּא יוֹצֵא מְעֻגָּם וְרוֹטֵט אֶל אֶחָיו.

עִם בּוֹא לַיְלָה מַסְפִּיד גּוֹרָלְךָ אָז יָרֵחַ

וּלְנַחֵם בְּפִי שֶׁמֶשׁ יוֹמָם אֵין מִלָּה.

נֶגְדְּךָ רַק רְחוֹב מִשְׂתָּרֵעַ קֵרֵחַ

וּבְהָגוּת מְאֻבֶּנֶת רוֹחֵשׁ קְמִילָה.

לַזּוּלַת פֹּה נֻטַּעְתָּ לְנוֹי וּלְתִפְאֶרֶת

מְנֻתָּק מִמְכוֹרָה מִשְּׁתַּטַּחַת הַרְחֵק.

מִסָּבִיב מְצֻלַּת אֲבַדּוֹן כִּי נִפְעֶרֶת –

לֹא תִּמְצָא מַחֲסֶה, לֹא מִשְׁעֶנֶת וָחֵיק…