יוֹם נָשַׁר וּלְפֶתַע נִסְחַף בְּקִלּוּחַ שֶׁל אֶשֶׁד,

הוּא פִּרְפֵּר אֵין אוֹנִים בְּקוּרֵי רְגָעָיו.

מִנִּי רַחַק הִגִּיעָה סוּפָה עֵירֻמָּה וְנוֹאֶשֶׁת –

יוֹם נָשַׁר עַרִירִי וּמֻתְקָף.

בָּא עָנָן וְתָהָה עֲלֵי כָּל דְּרָכָיו מִתְמַהְמֵהַּ,

חִישׁ הִבְעִיר לַפִּידוֹ בְּבָזָק מָחֳרָד.

נִתְגַּלְתָה מִנֶּגְדּוֹ שׁוּב תֵּבֵל בְּלִי סוּת וְקָמֵיעַ

וְנִקְלַעַת לִתְהוֹם מָחֳרָת.

מִסְּגוֹרוֹ שֶׁל עָנָן הִתְפָּרֵץ וְזִנֵּק מְטַר דֶּמַע,

לִטַּפְתִּיו בְּמֶבָּט כִּלְטֹף רֵעַ קָרוֹב.

הֶעָנָן הִזִּילוֹ בְּחָפְזָה, כִּי פָּחַד מְאֹד שֶׁמָּא

גַּם בְּכוֹת לֹא יֻתַּן לוֹ לָרֹב.

רְחוֹבוֹת דָּמְמוּ בְּיָגוֹן מְעֻרְפָּל וּבָרַעַד

וּבָתִּים נִתְיַגְּעוּ מִנִּי נֵטֶל גַּגּוֹת.

נָא, דְּמַע מִבְּלִי הֶרֶף, עָנָן עַל תֵּבֵל מִתְפָּרַעַת,

כִּי שָׁכַחְתִּי, שָׁכַחְתִּי לִבְכּוֹת…