תִּיקְךָ – נֹאד דֶּמַע רַב וּגְבִיעַ אֲשֶׁר רָן כַּוֶּרֶד.

נִשָּׂא שׁוֹפֵעַ וְגָדוּשׁ, וְהוּא זוֹרֵעַ אוֹר וָצֵל.

כַּמָּה בּוֹ יֵשׁ שַׁלְוָה וָרֹךְ, כַּמָּה חָרוֹן וָמֶרֶד,

שַׁוְעַת פִּרְכּוּס שׁוֹתֶתֶת דָּם וּצְחוֹק רַב וְצוֹהֵל.

אֵלָיו הוֹלְכוֹת עֵינֵי כִּסּוּף כְּמוֹ אֱלֵי קָמֵיעַ,

אֲשֶׁר נוֹטֵעַ אוֹן לַחְתֹּר לִקְרַאת סִתְרֵי מָחָר. – –

אַתָּה רַק צִיר, רַק צִיר, אֲשֶׁר פִּתְאֹם לֵבָב כָּמֵהַּ

מַבְכֶּה מְאֹד מִבְּלִי מֵשִׂים, מַרְנִין לְלֹא שָׂכָר.

תִּיקְךָ מָלֵא חֶשְׁכַּת אֵימָה וְנוֹי מַרְאוֹת שֶׁל גֶּוֶן,

חוֹשֵׂף עוֹלָם רָחוֹק, עוֹלָם גָּדוֹל בְּלִי גְּבוּל,

אַתָּה רַק עֵד דּוֹמֵם, רַק עֵד דּוֹמֵם, אִלֵּם כָּאֶבֶן,

לְכָל חֲלוֹם שֶׁמֵּת לָעַד, לְכָל חָרִישׁ וִיבוּל…