ליצחק למדן

בֶּן אָדָם בִּנְתִיבוֹ מִשְׁתָּאֶה אֶל מִפְתָּן,

וְאָסַף מְשׁוֹטָיו – לֹא יָבוֹא.

יֵשׁ סוֹגֵד לֵאלֹהִים, יֵשׁ סוֹגֵד לַשָּׂטָן,

יֵשׁ בּוֹדֶה לוֹ אֵימִים מִלְּבָבוֹ.

הוּא דָּבוּק בָּאֵימִים כְּעָנָף בְּגִזְעוֹ

וְנָבוֹךְ מִתְּמוּרוֹת בַּמֶּרְחָב.

אִם אֲפִילוּ כָּזָב בְּדַרְכּוֹ – וְהִזּוֹ

עַל חוֹחִים, וִיאַמְצֵם לִפְרָחָיו.

כִּי טוֹב דַּעַת: יֵשׁ כֹּחַ כַּבִּיר וְעָצוּם,

אֲשֶׁר גַּם זַעֲמוֹ הוּא סִתְרָה.

כִּי טוֹב דַּעַת: אֶפְשָׁר גַּם בַּשׂבַע לָצוּם

וּלְהָשִׁיב לְתֵבֵל אֶת כִּתְרָהּ.

בֶּן אָדָם בִּנְתִיבוֹ מִשְׁתַָּאֶה אֶל מִפְתָּן,

וְאָסַף מְשׁוֹטָיו – לֹא יָבוֹא.

יֵשׁ סוֹגֵד לֵאלֹהִים, יֵשׁ סוֹגֵד לַשָּׂטָן,

יֵשׁ בּוֹדֶה לוֹ אֵימִים מִלְּבָבוֹ…