הָרְגָעִים עֲשֵׁנִים מֵאֵין לַהַב וָפֶלֶא,

עוֹמְמוֹת גֶּחָלִים מִנִּי אוּד שֶׁנִּשְׂרַף – –

הַדְּמָמָה דְּחוּסָה עַד מְאֹד וְנִבְהֶלֶת

מֵאֱסֹף אֶל חֵיקָהּ אֶת הַדֶּמַע הָרַב.

מִתְרַפְּקוֹת הַדְּרָכִים עֲלֵי אֹפֶק שָׁחוֹחַ,

שֶׁסָּגַר עֲלֵיהֶן – לֹא לָצֵאת, לֹא לָבוֹא.

מִנִּי כֹּל מִסָּבִיב נֶאֱסַף הַנִּיחוֹחַ,

כִּי יֻתַּם הָבֻּסְתָּן שֶׁבַּלֵּב מִזְּהָבוֹ.

כָּל קִרְיָה עֲזוּבָה – שַׁח אָדָם וְשַׁח בַּיִת –

בִּרְחוֹבָהּ הַתּוֹהֶה, הַכּוֹרֵעַ אַפַּיִם,

מִתְיַפְּחִים מִדְרָכָה וְרָצִיף וּפַנָּס.

עֶרְגּוֹנוֹת זוֹהֲרִים, עֶרְגּוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁכָּחוּ,

הֵמָּה עֵדֶר הַנָּס מִשְּׁדֵמָה וּמֵאָחוּ,

כִּי זִנֵּק הָאַרְיֵה אֶל הָעֵדֶר הַנָּס…