שְׂפָתְךָ לֹא הֵבַנְתִּי, אֵלִי הַגָּבוֹהַּ,

אַךְ שָׁמַעְתִּי קוֹלְךָ הַנּוֹקֵב.

לֹא אָמַרְתָּ לִחְיוֹת, לֹא צִוִּיתָ לִגְוֹעַ,

לֹא נָתַתָּ מָשׂוֹשׂ, לֹא כְּאֵב.

הֵן קוֹלְךָ שֶׁבָּאַנִי בָּאוֹר וּבַסֵּתֶר,

הִתְרַסֵּק מְעֻמְעָם וְעָקָר:

הוּא חָלִיל מְשֻׁבָּר שֶׁל רוֹעֶה בְּאֵין עֵדֶר,

בְּאֵין עֵדֶר שֶׁל צֹאן וּבָקָר.

אִם שָׂגַבְתָּ – רְדָה וֶהֱיֵה נָא לֵי סַעַד,

גַּם הוֹאֵל בְּרוּרוֹת לְדַבֵּר.

כִּי חַיַּי הֵם אֹרְחָה שֶׁאֵינֶנָּה נוֹסַעַת,

הֵם אֹרְחָה בְּלֹא דֶּרֶךְ וּבְאֵר…