גַּם הַשֶּׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת בִּכְאֵב וּמוּצֶפֶת בְּסֹמֶק –
וְקִצְפָּהּ מָאֳדָם, הִיא עָשְׂתָה אַחֲרוֹן סִכּוּמָהּ.
מִזְדַּלֵּף רַעֲלָהּ וּמְפַעְפֵּעַ לְגֹבַהּ וּלְעֹמֶק –
וָאַשִּׂיג בַּחֲמֵשֶׁת חוּשַׁי, כִּי תֵּבֵל עֲגוּמָה.
שָׁוְא דִּמִּיתִי: תֵּבֵל מִזְדַּמֶּרֶת עֵרָה וּמְלֻבְלֶבֶת, –
צִפֳּרִים לְקַנֵּן לֹא תֶּחְדַּלְנָה בִּבְכִי חֲרִישִׁי.
יֵשׁ מֵרֵיחַ רָקָב וּבְלָיָה עִם כָּל זֶרַע וָנֶבֶט –
אֵיךְ אָהִין וְאוֹסִיף לְתַנּוֹת וּלְהַדְמִיעַ רִישִׁי?
אִילָנוֹת אַט פָּרְשׂוּ כַּפֵּיהֶם בִּתְפִלָּה מִשְׁתּוֹחַחַת,
הִתְפַּתְּלוּ שָׁרְשֵׁיהֶם חֲנוּקִים וְקָפְאָה שַׁוְעָתָם.
כִּפַּת שַׁחַק מֵעָל מִסְתַּכֶּלֶת אֶל אֶרֶץ בְּפַחַד
בְּמֶבָּט אֱוִילִי וְדָמוּם, מִסְתַּכֶּלֶת לָהּ סְתָם.
מִתְיַפַּחַת תֵּבֵל. מִבְּלִי הֶרֶף רוּחוֹת תֶּהֱמֶינָה,
הֶמְיָתָן – תַּחֲנוּן שֶׁפָּרַץ נִחוּמִים לֶאֱסֹף.
כִּי נָגוֹזָה שָׁעָה – מְאוּם לֹא שָׂרַד פֹּה מִמֶּנָּהּ,
כִּי גַּם חֵפֶץ נָתֹן לֹא נָתְנָה לַהֲזוֹת וְלִכְסֹף.
דְּרָכִים – אֲחָזָן הַשָּׁבָץ, נוֹאֲשׁוּ מֵהַגִּיעַ
אֶל מְחוֹז גְּאֻלָּה שֶׁפִּתָּה אַךְ לַשָּׁוְא;
עֲנִיּוֹת מִנִּי כֹּל הֵן צוֹפוֹת אֶל מֶרְחָב וְרָקִיעַ
וּמְבַכּוֹת מְחוֹזָן שֶׁאָבַד וּלְעוֹלָם לֹא יוּשָׁב…