אֲחוֹנֵן אָרְחוֹתַי, שֶׁשָּׁכְלוּ מֵאִילָן וּמִשִּׂיחַ,

וְאֶרְאֶה בְּעָנָן בָּבוּאָה צְחוֹרָה –

כְּאֶחָד שֶׁנִּקְלַע לְמִדְבָּר מְשׁוֹמָם וְצָחִיחַ

וִישׁוֹרֵר לָעֵירֹם הַמַּמְאִיר: מְכוֹרָה.

אֶת דּוֹבְרַת הֲגִיגַי הַגְּדוֹלָה – אֲשַׁלְּחֶנָּה נִרְגַּעַת,

וְאֶלְחַשׁ לִי שִׁיר עֶרֶשׂ תָּמִים לַיָּגוֹן.

כָּל שָׁעָה מְמַהֶרֶת תּוֹאִיל לְהַתִּיר כָּל פְּקַעַת,

תְּצַוֶּה לְהַמְשִׁיךְ וּתְצַוֶּה לֹא לִרְגֹן.

כִּבְנִגּוּן מְבֻשָּׂם מוּל תְּכֵלֶת טוֹבָה וּמְלַטֶּפֶת,

אֶזָּכֵר בְּיָמַי שֶׁנָּשְׁרוּ בָּעִלּוּם.

כִּי יָדַעְתִּי מְאֹד: – יַד גּוֹרָל מַחְנִיקָה וְטוֹרֶפֶת

בַּקָּצִיר הָאַכְזָר מְנוֹבֶבֶת שִׁלּוּם…