אֲפַלַּח עַרְפִּלִּים לְהַבְחִין בֵּין אֱמֶת לְפִתּוּי

וְאָצִיץ לְפָנִים וּלְאָחוֹר בְּעֵינַי הַפְּקוּחוֹת –

כְּאֶחָד שֶׁחָטָא וּבִקֵּשׁ נִחוּמִים בַּוִּדּוּי

וְיָשִׁיט אֶת חַיָּיו שֶׁרָגְעוּ עַל מֵימֵי מְנוּחוֹת.

אֲאַבֵּד עוֹלָמִי עַל מְנָת לְמָצְאוֹ שׁוּב עָדוּי

בַּעֲתֶרֶת שֶׁל חַג מִצְטַהֵל אֶל אַרְבַּע הָרוּחוֹת.

אֲדַמֶּה כִּי דַרְכִּי עַד עַתָּה הוּא רַק דֶרֶךְ בָּדוּי,

כִּי יָדַיִם טוֹבוֹת עַד מְאֹד אֶל חַיַּי שְׁלוּחוֹת.

וּכְאִילוּ עַכְשָׁיו, רַק עַכְשָׁיו הִתְפָּעֵם בִּי הַלֵּב,

וְלָבַשׁ אֶת עֶדְיוֹ הַמּוֹרִיק כָּל מִדְרָךְ מִתְעַלֵף –

אֶל יָמִים עֲטוּרֵי נִצָּחוֹן וְיִפְעָה שֶׁיָּבוֹאוּ.

אֲאַבֵּד עוֹלָמִי עַל מְנָת לִרְאוֹתוֹ רַעֲנָן,

כִּתְכֵלֶת רַכָּה וּרְחוּצָה עֵת נִמְחָה הֶעָנָן,

כִּבְרִיאָה רִאשׁוֹנָה וּצְרוּפָה אַחַר תֹּהוּ וָבֹהוּ…