יַד אֵדִים בְּפָנַי אַט נוֹגַעַת בְּרֶטֶט

וְלָהּ יֵשׁ אֶצְבָּעוֹת כֹּה רַכּוֹת בַּלִּטּוּף.

מִנֶּגְדִי בִּדְמָמָה וּבְאֵין הֶגֶה פּוֹרֶטֶת

עַל נִימִים עֲנוּגוֹת שֶׁל דִּמְדּוּם וְשֶׁל טוּב.

הִיא קוֹרֵאת אֶת עֵינַי אֶל הַנּוֹף הַנּוֹגֵהַּ,

הִיא רוֹמֶזֶת עַל הוֹד שֶׁיָּרַד בְּהֶסְתֵּר.

הִיא דּוֹבֶבֶת דּוּמָם: לֹא תְּהֵא עוֹד יָגֵעַ

אִם חַיֶּיךָ תֵּדַע לְשׁוֹרֵר וּלְקַטֵּר.

וְנִימִים שֶׁשֻּׁלְּחוּ לַמֶּרְחָק – הִתְנַגֵּנוּ,

גַּם פֶּרַח לוֹ חֲלוֹם מְפַיֵּס וְשָׁלֵו.

תֵּה חָבִיב! כָּל נִפְנוּף שֶׁל יָדְךָ, הוּא – מָגֵן הוּא,

כִּי עִם כָּל לְגִימָה סַם מַרְפֵּא מִזְדַּלֵּף.

וְאִם לֹא הִדְלַקְתָּ פִּעְפּוּעַ וָכֹחַ –

שִׁקְטְךָ הַגָּדוֹל לֹא נִרְתַּע מֵאֵימִים.

כִּי סוֹדְךָ רַק אֶחָד: יֵשׁ שָׁכְרָה עַד שָׁכֹחַ

בְּכָל רֶגַע נָמוֹג, בְּכָל רֶגַע תָּמִים…