לזכר מ. י. ברדיצ’בסקי

אִם נִמָּלֵא מִשְּׁמֹעַ הַשָּׁאוֹן

הָרֵיק וְהַנִּבְעָר,

נִתְבּוֹדֵד וְנִשְׁלֶה עַל דַּפֵּי הַסֵּפֶר

הַדּוֹבְבִים בִּדְמָמָה

חָכְמָה וְעֹצֶב נִסָּיוֹן.

אִם נִשֹּׁם מֵרְאוֹת תְּנוּדוֹת,

כִּתְנוּדוֹת הַגְּלָמִים הָרָצִים

בְּיַד עִוֶּרֶת מְשַׂחֲקָה,

תִּפָּקַח עֵינֵנוּ עַל דַּפֵּי הַסֵּפֶר

וּתְלַקֵּט בַּחֲרִיצוּת

מִלִּים מְאִירוֹת, קְצוּבוֹת וְרָווֹת

כִּפְנִינֵי הָרִמּוֹן,

וְטָמְנָה אֶת תּוֹכָן הַמָּתוֹק

לְשׁוֹבֵב הַנֶּפֶשׁ

בַּקֹּר וּבַחֹרֶב.

הוֹי, דַּפֵּי הַסֵּפֶר הַלְּבָנִים!

בְּעֵרֶב הַשְּׁחוֹר וְהַלֹּבֶן

עַל יִשְׁרַת פְּנֵיכֶם

תִּשְׁבּוּ נַפְשֵׁנוּ,

עַד תִּשְׁכַּח כַּעֲסָהּ

וּמְרִי מַכְאוֹבֶיהָ —

וְכָעֲסָה עִם מֵאוֹת מְקַנְּאִים יְשָׁרִים,

וְכָאֲבָה עִם אַלְפֵי נַעֲנִים טְהוֹרִים,

לִישֹׁר וְלִטְהֹר

וְלִמְצֹא הַשַּׁלְוָה.

תרפ"א