הוּא עוֹבֵר עַל יָדִי כֹּה שַׁאֲנָן, בָּטוּחַ —

הוֹי שָׁפָל, הוֹי שָׁפָל!

רַק אֶמֶשׁ עוֹד הָיָה כּוֹכָבִי זָרוּחַ,

וְעַתָּה, הָהּ, נָפָל.

מָה אֶשְׂטֹם פַּרְצוּפוֹ הַמְגַחֵךְ, הַשָּׂעִיר,

וּדְבָרָיו כַּשָּׁמֶן.

הוּא נִשְׁבָּע כִּי אֶטְעֶה. הַשּׁוּעָל הַזָּהִיר,

אֵיךְ דְּבָרוֹ יֵאָמֶן,

וְלִבִּי וְנַפְשִׁי וְאֶלֶף עֲצָבַי

מְרִיחִים הַמָּעַל?

לוּ אוּכַל אֲשַׁסֶּה בּוֹ רִבֲבוֹת כְּלָבַי

בַּמָּאוּס, בַּבָּעַל!

לוּ יִקְרְעוּ בְּשָׂרוֹ עַד תּוֹכֵי לְבָבוֹ

וַאֲגַל הַתַּעֲלוּמָה,

לִתְלוֹתָהּ כְּפַעֲמוֹן בִּמְרוֹמֵי נָווֹ

לִתְלוּנָה אֲיֻמָּה!

עָיָפְתִּי, לֹא אוּכַל נְשׂא תַּעֲלוּלוֹ.

מַה כֹּחִי? מָה אוֹנִי?

אָרוּר הַיּוֹם הֱבִיאַנִי בִּגְבוּלוֹ,

אֻמְלָלָה כָּמוֹנִי!

וְלוּ הָיָה עָרִיץ בְּגָלוּי, בְּפֹעַל,

וְרָמַס אֶת בְּשָׂרִי,

וּמָרַט שַׂעֲרוֹתַי כְּשִׁכּוֹר מִכֹּהַל

בְּשֶׁצֶף אַכְזָרִי —

וְאֶשָּׂא כָּל חָרוֹן, כָּל קְלוֹן הַיִּסּוּרִים,

בְּאַהֲבָה, בִּדְמָמָה,

וָאֶשַּׁק אֶת רַגְלוֹ, רֶגֶל שִׁכּוֹרִים,

עַל פָּנַי מוּרָמָה.

וְאֶחְנֹק יְלֵלִי בְּקִרְבִּי כְּיֶלֶד

שֶׁתַּחַנְקוֹ אִמּוֹ — —

אֲבוֹי לִי, אֵיךְ אֶחְיֶה בִּלְעָדָיו בַּחֶלֶד

וְאֵיךְ אֶחְיֶה עִמּוֹ?

לוּ רָאָה אֶת נַפְשִׁי, זֶה פִּצְעִי הַגָּדוֹל,

זֶה סִבְלִי אֶל־חִנָּם —

אַךְ אֵדַע: מוֹקְדָתִי לֹא תֶחְדַּל חָדוֹל,

כִּי לִי הַגֵּיהִנָּם…

תרפ"א