יוֹם פָּרוּץ לְלֹא מַחֲסֶה

וְחֹרֶב שָׁקוּף בַּלֵּב:

עַד אָן תֶּהֱזֶה וְתִדַּל

עַל עָשְׁרְךָ הַצָּהֹב?

תַּחַת עָבִים קְרִירִים,

עַל דֶּרֶךְ שׁוֹקְטָה בַּצֵּל,

מִתְנַהֲלָה עֲדַת אֶבְיוֹנִים

לִקְרַאת עִיר לְבָנָה

מְאִירָה בַּמֶּרְחָק.

הִלָּוֵה עֲלֵיהֶם גַּם אַתָּה,

וְהָלַכְתָּ יָחֵף וּגְלוּי־חָזֶה,

שָׂמֵחַ וַחֲסַר־כֹּל

לִקְרַאת עָרִים לְבָנוֹת,

הֵיכְלֵי עֲמֵלִים יְשָׁרִים,

הָעוֹמְדִים לְעֵת עֶרֶב

עַל סִפָּם הַבּוֹעֵר

בְּלַהַט הַחַמָּה

וְנוֹתְנִים בִּבְרָכָה,

וּצְחוֹק־נְדָבוֹת יִרְעַף

מֵעֵינָם הַגְּלוּיָה לָעַד.

עַד אָן תֶהֱזֶה וְתִדַּל

עַל עָשְׁרְךָ הַצָּהֹב

בְּיוֹם פָּרוּץ לְלֹא מַחֲסֶה

וְחֹרֶב שָׁקוּף בַּלֵּב?

תרפ"ב