זֶה לִי יוֹם בְּלִי אֵימָה,

יוֹם קַל וְשָׁטוּחַ;

וְאָנָה אֶשְׁעֶה עִם עַצְמִי?

וְאֵיךְ אֶשָּׂא בִי הָרוּחַ?

הֻגַּשְׁתִּי לַחֲצוֹת חַיִּים

תַּחַת הַיָּד הָאוֹכֶפֶת,

וּפֶתַע הוּרַק מֵעָלַי

וַעֲמִידָתִי רוֹפֶפֶת.

הוֹבִילֵנִי, גּוֹרָל כָּבֵד,

כַּאֲשֶׁר הוֹבַלְתָּנִי,

וְלֹא אֶשְׁכַּח, כִּי אַךְ

שֵׂה־טִבְחָה אָנִי.

תרפ"ג