יג. הַכַּדוּר.    🔗

(כַּדוּר–כַּדוּרִי. קָפֹץ. עַתָּה. מַעְלָה–מַטָה. חָטֹף).

יחיד כַּדוּר, כַּדוּרי,

קְפָץ-נָא לִי עַתָּה.

אַחַת לְמַעְלָה–

וְאַחַת לְמַטָה!

אַחַת!

מקהלה חֲטֹף חֲטָף

מַהֵר בַּכָּף!

חֲטֹף חֲטָף

מַהֵר בַּכָּף!

יחיד כַּדוּר, כַּדוּרִי,

קְפָץ-נָא לִי עַתָּה.

אַחַת לְמַעְלָה–

וּשְׁתַּיִם לְמַטָה!

אַחַת! שְׁתַּיִם!

מקהלה חֲטֹף חֲטָף וכו'

אֹפן המשחק: ילד אחד, המשחק בכדור, קם ועומד באמצע החדר. בזמרו את השורה הראשונה – הוא מניף את כדורו לפי הטקט של המנגינה. הגיע אל השורה השלישית “אחת למעלה” – הוא זורק את כדורו למטה וחוטפו לפי הטקט של שמות-המספָּר שהוא שר.

 

יד. תֹּאמַר.    🔗

(אֲנִי אֹמַר–אַתָּה תֹּאמַר. חָתוּל–צִפָּרְנַיִם. כֶּלֶב–אַרְבַּע רַגְלַיִם, רַק שְׁתַּיִם! לֹא הָא וְלֹא הָא. הַגֵד לִי. חָכָם–טִפֵּשׁ–צִפּוֹר–כְּנָפַיִם. פֹּה–שָׁם. דָג–דָגָה. דָג חַי בַּמַיִם. אֵין–אֵינִי. תָּיִשׁ–קָרְנַיִם. כִּבְשָׂה–טְלָפַיִם. מַלְאָךְ–שָמַיִם. גֹלֶם–נְשָׁמָה. נְשָׁמָה–נִשְׁמַת חַיִים).

יחיד תֹּאמַר: אֲנִי חָתוּל–

אֵין לִי צִפָּרְנַיִם!

תֹּאמַר: אֲנִי כֶּלֶב–

לִי רַק שְׁתֵּי רַגְלַיִם!

מקהלה: גַם לֹא הָא גַם לֹא הָא!

הַגֵד, הַגֵד אַתָּה מָה?

הַגֵד, הַגֵד, הַגֵד לִי,

מִי זֶה אַתָּה, מִי, מִי, מִי?

יחיד אֲנִי יֶלֶד חָכָם–

אֵשֵׁב עִמָכֶם!

יחיד תֹּאמַר: אֲנִי צִפּוֹר–

אֵין לִי פֹּה כְּנָפַיִם!

תֹּאמַר: אֲנִי דָגָה–

אֵינִי חַי בַּמַיִם!

מקהלה: גַם לֹא הָא וכו'.

יחיד תֹּאמַר: אֲנִי תַּיִש–

אֵין לִי שְׁתֵּי קַרְנַיִם!

תֹּאמַר: אֲנִי כִּבְשָׂה–

אֵין לִי פֹּה טְלָפַיִם!

מקהלה: גַם לֹא הָא וכו'.

יחיד תֹּאמַר: אֲנִי מַלְאָךְ–

אֵינִי בַּשָׁמַיִם!

תֹּאמַר: אֲנִי גֹלֶם–

יֵש בִּי נִשְׁמַת-חַיִים!

מקהלה גַם לֹא הָא וכו'.

אֹפן המשחק: היחיד עומד באמצע ומכחיש את כל השקרים, אשר טפלו עליו; כשהוא שר על החתול, הוא מושיט את צפרניו ושורט, על הכלב – הוא מראה על שתי רגליו וכו'. מקהלת הילדים מבטלים אותו בתנועות-יד: “גם לא הא, גם לא הא!” – ואולם הוא תקיף וגא ומכריז בקול רם: “אני ילד חכם!” ושב ויושב בין חבריו, וחברו קם ושר את הבית השני הלאה.

 

טו. קוּקִיָה מִתְחַבְּאָה    🔗

(קוּקִיה–מִתְחַבָּאָה. מִתְנָבְּאָה. קוֹרֵא–קוֹרְאָה. הִנֵנִי–הִנָהּ! צֵא–צְאִי צֵאִי-נָא. עוּף–עוּפִי).

המקהלה I): קוּקִיָה מִתְחַבְּאָה!

קוּקִיָה מִתְנָבְּאָה!

הַקוּקִיָה קוֹרְאָה:

הקוקיה קוּ-קוּ! קוּ-קוּ!

המקהלה: קוּ-קוּ! קוּ-קוּ! קוּ-קוּ!

קוּ-קוּ! קוּ-קוּ! קוּ-קוּ!

קוּקִיָה מִתְחַבְּאָה–

הקוקיה קוּ-קוּ! קוּ-קוּ

המקהלה II): הַקוּקִיָה – הִנָהּ

הַקוּקִיָה, צְאִי-נָא!

הַקוּקִיָה, עוּפִי!–

עוּפִי! עוּפִי!

עוּפִי, עוּפִי, עוּפִי

עוּפִי, עוּפִי, עוּפִי!

עוּפִי, עוּפִי, עוּפִי– } bis

עוּפִי! עוּפִי! }

אֹפן המשחק: אחת הילדות, היא הקוקיה, מתחבאה באחת הזויות. הילדים שבמעגל שרים על דבר הקוקיה שהתחבאה; כשהם שומעים את הקוקיה קוראת, הרי הם פונים ב“קוּ-קוּ” זה לזה, זה לזה, כאִלו הם מבקשים אותה. בתחלת הבית השני של השיר מצאוּה הילדים והרי מבקשים אותה שתּצא ממחבואה, הקוקיה באה אל תוך המעגל ועושה את רצונם: היא עפה סביב-סביב בתוך המעגל כשידיה שלוחות ומתנופפות ככנפים. הילדים מוֹחאים משמחה כפיהם.

 

טז. משחק.    🔗

(מִשְׂחָק. שִׂמְחָה–נִשְׂמַח. כֻּלָנוּ. מָעֹט–יִמְעַט–תִּמְעַט. עוֹד–הוֹסֵף–אוֹסִיף. זֶרֶת. קְמִיצָה. אָמָה. אֶצְבַּע. בֹּהֶן. אֶגְרוֹף. מַרְפֵּק. שָׁלֹב–יָדַיִם שְׁלוּבוֹת. הָרֵם–הוֹרֵד–אוֹרִיד. רֹאשׁ–רֹאשִׁי. סָגֹר–אֶסְגֹר. עֵינַיִם–עֵינַי. יָשֵׁן–אִישַׁן. כַּךְ–כֹּה).

א.    🔗

מִשְׂחָק!

זֶה מִשְׂחָק!

כַּךְ נִשְׂמַח כֻּלָנוּ בֹּו!

אִם הַזֶרֶת תִּמְעַט פֹּה–

אוֹסִיף גַם הַקְמִיצָה, כֹּה!

מִשְׂחָק וכו'.

אִם הַקְמִיצָה תִּמְעַט פֹּה–

אוֹסִיף גַם הָאָמָה, כֹּה!

מִשְׂחָק וכו'.

אִם הָאָמָה תִּמְעַט פֹּה–

אוֹסִיף אֶת הַאֶצְבַּע, כֹּה!

מִשְׂחָק וכו'.

אִם הַאֶצְבַּע תִּמְעַט פֹּה-

אוֹסִיף אֶת הבֹּהֶן, כֹּה!

מִשְׂחָק וכו'.

אִם הבֹּהֶן תִּמְעַט פֹּה–

אוֹסִיף אֶת כַּף-יָדִי, כֹּה!

מִשְׂחָק וכו'.

אִם כַּף-יָדִי תִּמְעַט פֹּה–

אוֹסִיף גַם הֶאְגרוֹף, כֹּה!

מִשְׂחָק וכו'.

אִם הֶאְגרוֹף יִמְעַט פֹּה–

אוֹסִיף גַם הַמַרְפֵּק, כֹּה!

מִשְׂחָק וכו'.

אִם הַמַרְפֵּק יִמְעַט פֹּה–

אֶשְׁלֹב יָדַי זֹה בְּזֹה

מִשְׂחָק! וכו'. (בהשפלת הקול)

אִם אֶת יָדִי אֶשְׁלֹב פֹּה–

אוֹרִיד גַם אֶת רֹאשִי, כֹּה…

מִשְׂחָק! וכו' (בקול יותר נמוך)

וְאִם אֶת רֹאשִׁי אוֹרִיד פֹּה–

אֶסְגֹר עֵינַי וְאִישַׁן, כֹּה…

מִשְׂחָק! (בקול-לחישה כמתוך שֵׁנה)

זֶה מִשְׂחָק!

כַּךְ נִשְׂמַח כֻּלָנוּ בֹּו!…

אֹפן המשחק: הילדים יושבים סביב-סביב על ספסליהם, לפניהם שלחנותיהם (אפשר גם בלא שלחנות). את השיר הזה מתחילים לשיר מתוך שחוֹק ושמחה בקול רם. בשירם על דבר הזרת, הם מקישים בזרת הקטנה על גבי השלחן שלפניהם (או על ברכיהם); כשהזרת מועטה, הם מוסיפים את הקמיצה ומקישים גם בה, וכל הלאה… כשהם שולבים את ידיהם, הם מתחילים להשפיל את הקול, משום שעיפו קצת לְשֵׁנָה; הַטֶמְפּוֹ הולך ומתון ונח. לסוף המה סוגרים את עיניהם ונרדמים מתוך לחש השיר: “משחק! זה משחק! כך נשמח כלנו בו…” (תנועות הילדים צריכות להתאים ולבוא ביחד, בעת ובעונה אחת.). הילדים ישנים.

ב.    🔗

יְשֵׁנִים, יְשֵׁנִים יְלָדִים, יְשֵׁנִים–

יְשֵנִים כֻּלָם פֹּה;

יְשֵׁנוֹת, יְשֵׁנוֹת יְלָדוֹת יְשֵׁנוֹת–

יְשֵׁנוֹת כֻּלָן פֹּה!

אַי-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ לְיוּ-לְיוּ, } bis

אַי-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ לְיוּ }

ילד אחד עַל כָּל יֶלֶד מַלְאָךְ עוֹמֵד

סוֹכֵךְ בַּכְּנָפַיִם;

ילדה אחת עַל כָּל יַלְדָה מַלְאָךְ עוֹמֵד

סוֹכֵךְ בַּכְּנָפַיִם

המלאכים עָבַר לַיְלָה – כְּרוּבִים אָנוּ,

נָעוּף לַשָׁמַיִם;

קוּמוּ קוּמוּ יַלְדֵי-חֶמֶד,

פִּקְחוּ הָעֵינַיִם!

כל הילדים רֶגַע נַמְנוּ – עַתָּה קַמְנוּ,

קַמְנוּ יַלְדֵי-חֵן!

אֹפן המשחק: כשהיו הילדים ישנים על ספסליהם, ירדו מלאכים (באו מן החדר הסמוך, או קמו מבין הילדים הישנים) וכל אחד המלאכים עומד אצל ילד וילדה ישנים וסוכך עליהם בכנפיו. לסוף המלאכים מנפנפים בכנפים ומעוררים את הילדים משנתם ועפים לשמים (סובבים פעם ושתים ויושבים על מקומותיהם מתוך ריצה ותעופה). הילדים פוקחים עין, קמים ושרים בקול שמחה את שתי השורות האחרונות.

 

יז. יֵשׁ לִי שְׁנַיִם פָּרִים .    🔗

(פָּרָה–פָּר–פָּרִים. קוֹרֵא–סֵפֶר. פֶּלֶא. אֵיךְ–אָכֵן! גָמָל. קוֹלֵעַ. סַל. חַיָט–תּוֹפֵר–מַחַט. קוֹף. אוֹפֶה–לֶחֶם. לָבִיא–לְבָאִים. אוֹכֵל. דֶשֶׁא. קִפּוֹד. עוּף. עַכְבָּר. עוֹקֵר. הָר).

יֵשׁ-לִי שְׁנֵים פָּרִים–

פָּרִים!

שֶׁהֵם קוֹרְאִים סְפָרִים,

שֶׁהֵם קוֹרְאִים סְפָרִים;

אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,

אֵיךְ הַפָּרִים

קוֹרְאִים סְפָרִים–

אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!

יֵשׁ לִי שְׁנַיִם גְמַלִים–

גְמַלִים!

שֶׁהֵם קוֹלְעִים סַלִים,

שֶׁהֵם קוֹלְעִים סַלִים;

אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא.

אֵיךְ הַגְמַלִים

קוֹלְעִים סַלִים–

אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!

יֵשׁ לִי שְׁנֵי חַיָטִים–

חַיָטִים!

תּוֹפְרִים בְּלִי מְחָטִים,

תּוֹפְרִים בְּלִי מְחָטִים;

אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶלֶא,

אֵיךְ חַיָטִים

בְּלִי מְחָטִים

תּוֹפְרִים – אַךְ זֶה פֶּלֶא!

יֵשׁ לִי שְׁנַיִם קוֹפִים

קוֹפִים!

שֶׁהֵם לֶחֶם אוֹפִים,

שֶׁהֵם לֶחֶם אוֹפִים–

אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,

אֵיךְ הַקוֹפִים

לֶחֶם אוֹפִים–

אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!

יֶשׁ לִי שְׁנֵי לְבָאִים–

לְבָאִים!

שֶׁהֵם אוֹכְלִים דְשָׁאִים,

שֶׁהֵם אוֹכְלִים דְשָׁאִים;

אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,

אֵיךְ לְבָאִים

אוֹכְלִים דְשָׁאִים –

אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!

יֵשׁ לִי שְׁנֵי קִפּוֹדִים

קִפּוֹדִים!

שֶׁהֵם לָעוּף יוֹדְעִים,

שֶׁהֵם לָעוּף יוֹדְעִים!

אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,

אֵיךְ קִפּוֹדִים

לָעוּף יוֹדְעִים–

אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!

יֵשׁ לִי שְׁנֵי עַכְבָּרִים–

עַכְבָּרִים!

שֶׁהֵם עוֹקְרִים הָרִים,

שֶׁהֵם עוֹקְרִים הָרִים;

אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,

אֵיךְ עַכְבָּרִים

עוֹקְרִים הָרִים–

אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!

אֹפן המשחק: בכל בית ובית של השיר מחקים הילדים את פעולת החיה, אשר הם שרים עליה.

 

יח. הַסוּס הָעַקְשָׁן.    🔗

(סוּס–סְיָח. אַל תִּתְעַקֵשׁ. רוּץ–דָהֹר. עֵמֶק–הָר. טוֹב–רָע. לֹא נָע–לֹא זָע. שׁוֹט. רוֹעֶה–רָעִיתָ. עֵמֶק–גַיְא. אוֹכֵל–שׁוֹתֶה. דַי. בַּיִת–רְחוֹב–בַּחוּץ. מִסְפּוֹא. תֶּבֶן–רַךְ. מוּכָן. אֻרְוָה–רֶפֶת).

רוּץ-נָא, סוּסִי, רוּץ וּדְהָר,

רוּץ בָּעֵמֶק, רוּץ עַל הָר!

אַךְ הַסוּס, הָסוּס הָרָע,

עוֹמֵד הוּא – לֹא נָע, לֹא זָע!

סוּסִי אַל תִּתְעַקֵשׁ עוֹד– } bis

יֵשׁ לִי שׁוֹט! יֵשׁ לִי שׁוֹט! } bis

סוּסִי מַה-זֶה הָיָה לָךְ?

לָמָה אַתָּה עוֹמֵד כָּךְ?

הֵן רָעִיתָ כְּבָר בַּגַיְא,

אָכַלְתָּ גַם שָׁתִיתָ דַי!

סוּסִי אַל תִּתְעַקֵשׁ עוֹד–

יֵשׁ לִי שׁוֹט! יֵשׁ לִי שׁוֹט!

לָמָה תַּעֲמוֹד בַּחוּץ?

סוּסִי, חִישׁ הָבַּיְתָה רוּץ!

מִסְפּוֹא טוֹב, גַם תֶּבֶן רָךְ

שָׁם בָּאֻרְוָה מוּכָן לָךְ;

סוּסִי אַל תִּתְעַקֵשׁ עוֹד–

יֵשׁ לִי שׁוֹט! יֵשׁ לִי שׁוֹט!

רוּץ לָאֻרְוָה, רוּץ וּדְהָר,

הֵן הַסְיָח שָׁם מַמְתִּין כְּבָר!

הִזְכִּיר אֶת הַסְיָח הָאִישׁ–

וְהַסוּס – הוּא רָץ קַל-חִישׁ!…

רָץ – לֹא עָמַד, רָץ – לֹא נָח!

רָץ אֶל סְיָח! רָץ אֶל סְיָח!

אֹפן המשחק: ילדים אחדים עומדים אחוזי יד ביד – היא האֻרוה. באֻרוה מקפץ הילד-הסיח. בעבר השני עומד הילד בעל-הסוס ומושך במושכות סוסו. אך הסוס לא ינוע ממקומו. אז ישיר לו את הבית הראשון. כל הילדים מסביב חוזרים על שתי השורות האחרונות ומכים בשוט. הסוס רץ כמה פסיעות ומתעקש עוד הפעם ועומד. אז ישיר לו את הבית השני, אחר כך את השלישי, ואולם הסוס מתעקש בכל פעם ואינו מש ממקומו. לבסוף, כשהוא מזכיר לו את הסיח, מתחיל הסוס דוהר ורץ בחפזון אל הארוה. בעל-הסוס הנגרר אחריו שר בלוית כל הילדים את השורות האחרונות. הסוס נופל על צוארי בנו הסיח ומחבקו בזרועותיו.

 

יט. הֵן אָמַרְתִּי .    🔗

(חוּץ–אַל תִּתְגָר. טִפֵּס עַל עֵץ).

הילדים הֵן אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי

אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי

לְךָ!

הילד – מָה?

הילדים לֹא לָרוּץ בַּחוּץ!

לֹא לָרוּץ בַּחוּץ!!

לֹא לָרוּץ בַּחוּץ!!

הילד לֹא-לֹא, לֹא-לֹא, לֹא-לֹא! } bis

לֹא אֶשִׁמָע! } bis

הילדים (צוחקים) חַא-חַא-חַא! חַא-חַא-חַא!

הילדים הֵן אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי

אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי

לְךָ!

הילד – מָה?

הילדים בַּכֶּלֶב לֹא לִתְגָר!

בַּכֶּלֶב לֹא לִתְגָר!

בַּכֶּלֶב לֹא לִתְגָר!

הילד לֹא-לֹא, לֹא-לֹא, לֹא-לֹא!

לֹא אֶשִׁמָע!

הילדים (צוחקים) חַא-חַא-חַא! חַא-חַא-חַא!

הילדים הֵן אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי

אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי

לְךָ!

הילד – מָה?

הילדים לֹא לְטַפֵּס עַל עֵץ!

לֹא לְטַפֵּס עַל עֵץ!

לֹא לְטַפֵּס עַל עֵץ!

הילד לֹא-לֹא, לֹא-לֹא, לֹא-לֹא!

לֹא אֶשִׁמָע!

הילדים חַא-חַא-חַא! חַא-חַא-חַא!

אֹפן המשחק: הילדים עומדים בשתי שורות, אלה מול אלה כעין רחוב. אחד הילדים ­ – הוא השובב – מתחיל רוץ וקפץ ברחוב. הכל מתרים בו באצבע כלפי האף. ואולם הוא לא ישמע בקול כלם ומוסיף לרוץ ונופל לארץ. אז יצחקו עליו התלמידים הקטנים. בבית השני השובב מתגרה בילד-כלב, שנושכו סוף-סוף. בבית השלישי הילד מטפס על הילד-העץ, שצץ לתכלית זו באמצע הרחוב. הוא מטפס עליו ונופל, כמובן, והילדים ממלאים עליו שחוק פיהם.

 

כ. הַיוֹם – יוֹם הַשִׁשִׁי.    🔗

(הַיוֹם–מָחָר. שַׁבַּת-קֹדֶשׁ. הַדְלֵק–נֵר. “קִדוּשׁ”. עֶרֶב-שַׁבָּת. יַיִן. נֹאכַל–נִשְׁתֶּה. לִכְבוֹד…)

הַיוֹם – יוֹם הַשִׁשִׁי!

הַיוֹם – יוֹם הַשִׁשִׁי!

מָחָר שַׁבָּת,

מָחָר שַׁבָּת–

שַׁבַּת-קֹדֶש!

הַיוֹם נַדְלִיק נֵרוֹת,

הַיוֹם נִשְׁמַע קִדוּשׁ,–

נֵרוֹת נַדְלִיק, } bis

קִדוּשׁ נִשְׂמַע

בְּעֶרֶב שַׁבָּת!

הַיוֹם נִשְׁתֶּה יַיִן,

הַיוֹם נֹאכַל דָגִים, –

יַיִן נִשְׁתֶּה, } bis

דָגִים נֹאכַל

לִכְבוֹד שַׁבָּת

 

כא. תַּהֲלוּכָה.    🔗

(יַחַד. שׁוּר. פָּנִים. מְלֵאִים. גִיל–שִׁמְחָה. שִׁמֵחַ–שְׁמֵחָה. נֶפֶש. אֶחַד–חַד. שְׁנַיִם–תְּרֵי. בָּהִיר–בְּהִירָה. שִׁיר–שִׁירָה. פֶּה–פִּינוּ. חַג–טִיוּל. פֶּלֶא–פְּלָאִים. נֵלֵךְ–נִצְעַד. רַעֲנָן–רַעֲנַנִים. גַחֶלֶת–גֶחָלִים– גַחֲלֵי-אֵשׁ. עֵינַיִם–לְחָיַיִם. שׁוֹשַנָה–שׁוֹשַנִים. כָּבֵד–כְּבֵדָה. קַל–קַלָה. הוֹלֵךְ–צוֹעֵד–דוֹרֵךְ. עֹז–כֹּחַ. צַד. אֲנַחְנוּ–אָנוּ. אֶרֶץ).

טְרַה-לַה-לַה, טְרַה-לַה-לַה,

יַחַד כֹּה נֵלֵכָה

שׁוּר: כָּל פָּנִים מְלֵאִים גִיל

וְכָל נֶפֶשׁ שְׁמֵחָה.

חַד וְּתֵרי, חַד וְּתֵרי–

שֶׁמֶשׁ תָּאִיר בְּהִירָה;

טְרַה-לַה-לַה, טְרַה-לַה-לַה!

פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה.

חַד וּתְרֵי, חַד וּתְרֵי–

מַה-יָפֶה וּמַה-נָעִים!

אָכֵן זֶה יִקָרֵא חַג,

אַךְ זֶה טִיוּל-פְּלָאִים!

נֵלֵךְ כַּךְ, נִצְעָד כַּךְ,

קְטַנִים רַעֲנַנִים;

שׁוּר: עֵינֵינוּ גַחֲלֵי-אֵשׁ,

לְחָיֵינוּ כַּשׁוֹשַׁנִים.

טְרַה-לַה-לַה, טְרַה-לַה-לַה-

הוֹ, מַה-טוֹב לָלֶכֶת!

זוֹ רַגְלֵנוּ קַלָה תַּךְ,

כִּי בָּעֹז דוֹרֶכֶת.

יָד אֶל יָד, צַד אֶל צַד–

כָּכָה הוֹלְכִים אָנוּ;

טְרַה-לַה-לַה, טְרַה-לַה-לַה–

כָּל הָאָרֶץ לָנוּ!

אֹפן התהלוכה: התהלוכה הזאת היא לשם תהלוכה בלבד. הילדים הולכים זוגות-זוגות, זה בשכם זה ואלה אחרי אלה, הקומה זקופה, הצעד ישר ומתאים אצל כלם. הצעדים, השירה והמנגינה – כעין מקשה אחד, כל שלשת הדברים מביעים אמץ- לב ושמחה וחיים.