אין לך מידה מכוֹערה מן השקר ורבּים המחזיקים בּה.
פּעם אחת ציוה המלך שכּל הנתפּס בּשקר ישלם קנס חמש מג’ידיוֹת. יצא הכּרוֹז והכריז מאמר המלך. היוּ הבּריוֹת מתרחקים זה מזה מאימת הקנס: אי אפשר לשׂיחה קלה בּלא אבק שקר.
המלך וּוָזירוֹ לבשוּ את לבוּש הדרוישים והתהלכוּ בּשוּק, מתערבים עם הבּריוֹת וּמטים אוֹזן לשׂיחת עשירים ועניים לידע מידת האמת שבּהם.
בּאוּ אל חנוּתוֹ של תגר עשיר – אין עשיר אלא אללה! – לתהוֹת על קנקנוֹ. התגר קיבּלם בּסבר פּנים יפוֹת, הגיש להם קהוָה ריחנית, ישב כּנגדם והנעים עמהם שׂיחה.
שאלוּהוּ האוֹרחים:
– כּמה שנוֹתיך, איש־המעלה?
השיב:
– עשׂרים שנה.
התמיהתם תשוּבתוֹ.
– וכמה הוֹנך?
– שבעים אלף.
– וכמה ילדים חננך אללה יתעלה?
– בּאלהים, בּן אחד.
הלכוּ להם. כּשבּאוּ לבית המלכוּת פּתחו את הדפתראוֹת לידע מה כּתוּב שם על אוֹתוֹ תגר. מצאוּ תַמה על תמה.
שלחוּ לקרוֹא לוֹ. בּא ועמד לפני המלך והשׂר.
שאלוּהוּ:
– כּמה שנוֹתיך?
השיב:
– עשׂרים.
אמרוּ:
– שלם חמש מג’ידיוֹת קנס! והוֹנך כּמה?
– שבעים אלף.
– שלם חמש מג’ידיוֹת קנס! וכמה ילדים חננך אללה יתעלה?
– בּאלהים, בּן אחד.
– שלם חמש מג’ידיוֹת!
אמר:
אנשי צדק, נהגוּ בּי בּצדק!
אמרוּ:
– הרי זקן אתה. על פּי הדפתראוֹת שנוֹתיך ששים, ואתה אמרת: עשׂרים שנה, הכּיצד?
השיב:
– רק עשׂרים שנה חייתי בּעוֹנג וּברוָחה. שאר הארבּעים כּלא היוּ.
אמרוּ לוֹ:
– והוֹנך לא יספר ולא יחשב מרוֹב, ואתה אמרת: שבעים אלף, הכּיצד?
השיב:
– בּשבעים אלף בּניתי מסגד, רק זה חשוּב בּעיני הוֹן, שנתתיו לאלהים ולאנשים.
אמרוּ:
– יפה. וששה בּנים לך, פּלוֹני וּפלוֹני, ואלמוֹני, ואתה אמרת: בּן יחיד לך.
השיב:
– כּן דיבּרתי. חמשה מהם שכּוֹרים, מנאפים, קלי דעת, ורק האחד – ירצהוּ אללה! – בּעל נימוּסים ועוֹשׂה טוֹב.
אמרוּ לוֹ:
– צדקת, הצדיק. למדנוּ ממך את שלא ידענוּ: אין חיים אלא חיים של הנאה, אין הוֹן אלא זה שהוֹצאנוּ בּאוֹרח הצדקה, ולא נקרא זרע אלא האדיב והחסיד.