כָּל מָה שֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַכֵּלִים

עוֹד יִכָּתֵב עַל הַכֵּלִים.

בְּעֹמֶק הַכֵּלִים מִתְרַחֲשׁוֹת הִשְׁתַּהֻיּוֹת, הִתְגַּלֻּיּוֹת.

(חֻמְצַת הַזִּכָּרוֹן אוֹכֶלֶת אֶת הַפְּרָטִים וְאֶת

הַקָּלִיגְרַפְיָה הַמְקַבַּעַת אוֹתָם)

פַּעַם אָמְרוּ (משלי א 15):

“כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ”.

הַאִם יֵשׁ כְּלִי שֶׁאֵין לוֹ תַּחֲלִיף?

אַחַרְכָּךְ אֲנַקֶּה אֶת הַשֻּׁלְחָן מִשֻּׁלְחָנִיּוּתוֹ.

אֶפְנֶה לַדְּבַשׁ כְּמוֹצָא אַחֲרוֹן

לִפְנֵי בּוֹא הַלַּיְלָה,

סוֹפִיּוּתוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה הֶכְרֵחִית כָּלְכָּךְ עַד

שֶׁהִיא לֹא חֲדֵלָה לְהַתְחִיל

(אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת – הַאִם מֵעַכְשָׁו,

הַדָּבָר שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרָה

לֹא יֶחְדַּל לִקְרוֹת)