לֹא לַיְלָה, אַךְ לֹא יוֹם.

עַל פְּנֵי נֶבָה רוֹדֶמֶת

בַּחֲמִימוּת יַסְמִיקוּ דִמְדּוּמֵי עַרְבִית.

אַךְ בְּצִנַּת לֵילוֹת הָרוּחַ כְּבָר נוֹשֶׁמֶת

וּדְמִי זְכוּכִית הַמַּיִם הַנְּהִירִים תַּקְמִיט.

בְּאַרְגָּמָן עִנְבָּר אֵשׁ חַלּוֹנִים לוֹהֶטֶת,

כְּמוֹ הִלּוּלַת אָבִיב הַלַּיִל שָׁם עָרַךְ.

וּפִטּוּרֵי קַוִּים סַסְגּוֹנִיִּים בְּרֶטֶט

שְׁרוּיִים, כִּבְתוֹךְ עָנָן, בְּאַפְלוּלִית לִילָךְ.

רֻכְסֵי גְרָנִיט יַרְתִּיעוּ, כִּשְׁפִיפוֹן שֶׁל אֶבֶן.

בִּסְבַךְ קוּרֵי תְּרָנִים תֶּחְשַׁכְנָה אֳנִיּוֹת.

אָבֵל מַחְרִישׁ הַלֵּיל. עַצְבוּת שׁוֹפֶכֶת גֶּוֶן.

וְקוֹל אֶנְקַת שְׁחָקִים בִּדְמִי הָאֲדָמוֹת. – –

– – – – – – – – – – – –

– – – – – – – – – – – –

נִדְמֶה: כְּעֵין מָסָךְ מֶרְחַק־יָהּ יִפָּתֵחַ,

וְשַׁיָּרָה נָחָה שֶׁל גּוּשׁ הָאֲבָנִים

הִנֵּה…

עוֹד רֶגַע קָט…

תִּרְגַּשׁ וְתִשְׁתּוֹחֵחַ,

בַּשַּׁחַק הַחִוֵּר תִּמּוֹג כַּעֲשָׁנִים.