הוֹגַעְתִּיךָ, גּוּפִי הַמְּשַׁגֵּעַ,

הַמְשַׁחֵת כָּל שִׁפְעֵי הַתְּרוּמוֹת,

וְאֵין־יֵשַׁע, עֵירֹם וְיָגֵעַ

עַל סִפּוֹ שֶׁל לֵילִי אֶעֱמוֹד.

אֵל רַחוּם, – בִּי נַפְשִׁי מְבַקֶּשֶׁת,

כַּאֲשֶׁר עוֹד שׁוּם אִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ, –

בַּעֲבוּר אַדְמָתְךָ הַמַּתֶּשֶׁת

אֶת כֹּחִי, לוּא מְעַט עוֹד, חַדֵּשׁ! –

אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, הֵן הוֹדַעְתָּ

רָב עֱזוּז וּתְהִלּוֹת וְאוֹרָה,

תֵּן חַיֵּי אֲדָמוֹת, לוּא מְעַט עוֹד,

וְשִׁירִים חֲדָשִׁים אֲחַבְּרָה.