הוֹ מֹלֶךְ־לֵב, לוֹ אֲשַׁבֵּחַ,
אֲנִי הַצְּבִי בְּכַפּוֹתָיו.
אֵל – צֵל, אֵל – שֹׁד, אֵל – רְאוּת, אֵל – רֵיחַ,
אֶנְקַת אֵין־פֶּשֶׁר, תֹּקֶף צָו.
אֵל – רֹךְ־סוּפָה… וְאֵין יְהָב עוֹד!
אֵל – חֵטְא… וְכֶתֶר מִתְנוֹצֵץ!
אֵל – דְּכִי אֵין־חוֹף לְגַל שַׁלְהֶבֶת!
אֵל – פַּחַד־מָוֶת! אֵל – הַקֵּץ!
וּכְתֹם הַקֵּץ – רֵאשִׁית אַחֶרֶת!
אַחַר הַמָּוֶת – הַהוֹדְפוֹ!
יָנוּעַ פְּרִי בִּזְהַב־צַמֶּרֶת –
שְׁלַח יָד, אָמַרְתָּ, לְקָטְפוֹ!
מִמְּךָ כֹּחִי שִׁירָה לִפְצוֹחַ.
מִמְּךָ סוּפַת־אָבִיב רַבָּה.
מִמְּךָ לִי קֶבֶר־הַנִּיחוֹחַ,
מִמְּךָ מַתְּנַת עוֹלָם הַבָּא.