לֹא קָצַרְתִּי זֶה הַקַּיִץ קְצִיר אֱלֹהַּ,

לֹא שׁוֹרַרְתִּי אֶת שִׁירֵי הַנֶּחָמָה,

כִּי רָאִיתִי שְׁבוּעַת־שָׁוְא, נַבְלוּת וָרֹעַ

שֶׁל עַבְדֵי הָעֲבָדִים בְּתַדְהֵמָה.

לֹא שָׁאַפְתִּי זֶה הַקַּיִץ רֵיחַ אָחוּ,

לֹא קָרַנִי צִיץ בְּעֵמֶק הַבָּכָא,

כִּי רָאִיתִי אִישׁ אָחִיהוּ פֹּה יִרְצָחוּ,

וּקְרוֹבָה, אַךְ רְחוֹקָה הִיא הַשִּׂמְחָה.

לֹא יָדַעְתִּי זֶה הַקַּיִץ נְשִׁיקָה עוֹד,

רַק שָׁמַעְתִּי נְשִׁיקוֹת חֶרְפַּת־אָדָם,

שֶׁבּוֹגְדִים יָרוּצוּ זֶה לָזֶה מִדַּעַת

הַעֲתֵר לָרֹב כְּחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם.

זֶה הַקַּיִץ – פֹּה דְרוֹרֵנוּ מָךְ לִשְׁקוֹעַ,

זֶה הַקַּיִץ – יְגִיעֵנוּ תַּם לַשָּׁוְא,

זֶה הַקַּיִץ – לְבַדִּי אֲנִי בַּתֹּהוּ,

זֶה הַקַּיִץ – אֶת רוּסִיָה לֹא אֹהַב.