יָבוֹא מוֹעֵד, וְיִתְלַקֵּחַ דּוֹר,

בְּשֶׁטֶף הָעִתִּים אוֹרוֹ יַגִּיהַּ,

וּבְרָב עֻזּוֹ יוֹפִיעַ בֶּן־הַדְּרוֹר

עַל כּוֹכָבוֹ לְנֹכַח הָרָקִיעַ.

קִרְיָה אַחַת תִּצְנוֹף אֶת כָּל הַיְקוּם

כִּבְקַשְׂקַשִּׂים בִּזְגוּגִיּוֹת הַבֶּרֶק,

לִחְיוֹת לָעַד חַיֵּי אָבִיב רָחוּם,

וְלֹא יִכְהוּ עִם סְתָו עֲלֵי הַיֶּרֶק.

וְלֹא יִהְיוּ שְׁחָרִים עוֹד וְלֵילוֹת,

רַק אוֹר צָרוּף בְּלִי צִלְלֵי־הַתֹּהוּ,

וְלֹא יְהֵא עוֹלָם שֶׁלִּי, שֶׁלְּךָ, שֶׁלּוֹ, –

רַק שַׁי כְּלָלִי שֶׁל הַדּוֹרוֹת יָבוֹאוּ.