הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה הָיְתָה קְרִירָה וּכְבֵדָה מִדֶּשֶׁן. יַד הַיֶּלֶד הַזְּעִירָה לֹא יָכְלָה לְהָרִים אֶת הָאֵת עִם מַשָּׂא הַמֶּגְרָפָה, חָתְכָה אֵפוֹא רְשָׁשִׁים דַּקִּים וּשְׁטוּחִים וְהִנִּיחָתֶַם זֶה בְּצַד זֶה. וּכְשֶׁהָעֲרוּגָה הַנַּנָּסִית נִתְחֲחָה כֻּלָּהּ נִתְחֲבוּ בָּהּ הַכַּפַּיִם הַצּוֹרְבוֹת, פְּצוּלוֹת-הָעוֹר, וְהָאֶצְבָּעוֹת הַלוֹהֲטוֹת פִּרְפְּרוּ וְטָמְנוּ שָׁם אֶת הַזְּרָעִים צוֹפְנֵי נֵס-הַצְּמִיחָה. הָאֶצְבָּעוֹת יָנְקוּ אֶת הַצִּנָּה הַדְּשֵׁנָה, וְהַלֵּב הַנִּלְחָץ אֶל הַבִּרְכַּיִם הַזְּקוּפוֹת הָיָה אַף הוּא כְּזֶרַע צוֹפֵן נֵס-הַצְּמִיחָה. בְּרֹב הַיָּמִים צָהֲבוּ הַקְּלָחִים, נִתְלְשׁוּ וְנִרְצְצוּ בָּרֶגֶל.
הָעֲרוּגָה הַנַּנָּסִית נִשְׁאֲרָה עֲזוּבָה בַּסְּתָו וּקְבוּרַת-שֶׁלֶג בַּחֹרֶף מֵאַחֲרֵי בֵּית-הָאָב הַמָּט.
מֶרְכְּבוֹת-חַשְׁמַל נִרְגָּזוֹת נָשְׂאוּ אֶת גֵּו הָעֶלֶם הַמְעֻנֶּה מִקְּצֵה הַכְּרָךְ אֶל קָצֵהוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הַתְּנוּמָה אֲשֶׁר חָמְקָה עָבְרָה לִבְלִי שׁוּב. הַלֵּב הִתְיַפַּח בְּלֹא בּוּשָׁה, כִּי לֹא רָצָה לִנְבֹּל בְּלֹא עֵת. אַחַר עָבַד הַגּוּף הַכּוֹאֵב, כְּמֵיתָר דַּק מָתוּחַ מִדַּי, שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֶת הָאִשָּׁה גְּלוּיַת-הָעֵינַיִם וְלוּטַת-הַלֵּב, וְחֵיקָהּ הֶעָקָר בָּלַע אֶת כָּל לְשַׁדּוֹ, עַד כִּי רָעֲדוּ עוֹרְקֵי בִּרְכָּיו מִלְּמַטָּה וְרֹאשׁוֹ הִדְהֵד כִּכְלִי רֵיק מִלְּמָעְלָה.
אַחַר בָּא הַיָּם הַגָּדוֹל, עִתִּים סֹעֵר וְעִתִּים שָׁלֵו, וְטִלְטֵל אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לְפָלְטָהּ אֶל אֶרֶץ הַדְּקָלִים וְתַפּוּחֵי-הַזָּהָב. וְהַזֶּרַע הַטָּמוּן רָקַב גַּם בְּחֹם-הַמַּרְפֵּא אֲשֶׁר לַשֶּׁמֶשׁ הַצּוֹעֶדֶת בְּגַבְהוּת עַל שׁוּלֵי הַמִּדְבָּר.
אַךְ יוֹם אֶחָד (אֵיךְ בָּא וְנִהְיָה הַדָּבָר – לֹא הֵבִין) נִשְׁטְחָה עֲרוּגַת-חוֹל נַנָּסִית, כְּחוּשָׁה וּקְלֹקֶלֶת, לִפְנֵי בֵּיתוֹ הַקָּטָן, הַמְחַיֵּךְ וּפָנָיו אֶל הַיָּם. נִמְצָא אֵת חָלוּד, וְהַיָּד אֲשֶׁר בָּגְרָה וְרָחֲבָה הֵרִימָה בְּנָקֵל אֶת הַמַּשָּׂא הַזָּהוּב הַנּוֹזֵל, הָפְכָה וְהִפְּכָה, וְלֹא הִרְפְּתָה גַּם בִּהְיוֹת הַזְּרוֹעוֹת כִּשְׁתֵּי קַתּוֹת אֵתִים כְּבֵדוֹת. אַחַר כָּרְעוּ הַבִּרְכַּיִם וְשַׁחוּ הַפָּנִים וְהָאֶצְבָּעוֹת הַלּוֹהֲטוֹת טָמְנוּ אֶת הַזְּרָעִים צוֹפְנֵי נֵס-הַצְּמִיחָה.
וַיְהִי הַנֵּס. בְּשֶׁבֶת כַּעֲבוֹר שָׁעָה הַגֶּבֶר הַבּוֹדֵד אֶל הַגִּלָּיוֹן הַמַּלְבִּין עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן בְּצַד חַלּוֹן הָרְחוֹב הַצָּעִיר, צָמַח וַיַּעַל פִּתְאֹם זֶרַע הַלֵּב, כְּמוֹ לֹא נָשְׂאוּ מֵעוֹלָם מֶרְכְּבוֹת- חַשְׁמַל נִרְגָּזוֹת אֶת הַגֵּו הַמְעֻנֶּה מִקְּצֵה הַכְּרָךְ עַד קָצֵהוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הַתְּנוּמָה אֲשֶׁר עָבְרָה לִבְלִי שׁוּב; כְּמוֹ לֹא נִתַּן לְשַׁדּוֹ עַד תֹּם לְחֵיק הָאִשָּׁה גְּלוּיַת-הָעֵינַיִם וְלוּטַת- הַלֵּב; כְּמוֹ לֹא טִלְטֵל הַיָּם אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה, וּכְמוֹ לֹא קָבַר מֵעוֹלָם הַשֶּׁלֶג אֶת הָעֲרוּגָה הַנַּנָּסִית מֵאַחֲרֵי בֵּית-הָאָב הַמֵּת.
תרפ"ה