סֵעַרְתְּ אֶת כָּל מְצוּלוֹתַי,

תְּהוֹם נַפְשִׁי הַדְּלוּחָה;

עַתָּה אֶחֱרַד בִּתְפִלָּה:

מְנוּחָה… מְנוּחָה…

זְרוֹעַ־טֶרֶף חִבְּקַתְנִי,

סָחֲטָה כָּל לְבָבִי,

וְאֶת רַקּוֹתַי לָפְתוּ

כַּפּוֹת לָבִיא.

לֹא יָדַעְתִּי בְּסָעֳרִי

רֵאשִׁיתִי, אַחֲרִיתִי –

כָּל חֲרוֹנַי וִיגוֹנַי

הֶחֱרִישָׁה הֲמִיתִי.

בְּרוּכָה לִי תִהְיִי,

אַתְּ הַנְּסִבָּה לְנוּעִי!

עַל חֶלְקָתִי יָנַח עַתָּה

מַבָּטֵךְ הַנְּבוּאִי.

כָּל פְּנִינֵי קַרְקָעִי

עַתָּה עוֹלוֹת לְאִטָּן.

אוֹדֵךְ, אוֹדֵךְ, אֱלָהוּתִי:

כָּל רוּחִי לָךְ נִתָּן.