הַיְלָדִים רוֹחֲצִים בַּיָּם,

עוֹרְכִים קְרָב עִם הַגַּלִּים;

אַךְ הַיְלָדוֹת עַל הַחוֹף

מְלַקְּטוֹת צְדָפִים לַסַּלִּים.

כָּל צֶדֶף נוֹצֵץ וָטוֹב

הֵן נוֹטְלוֹת לְהָבִיא לְבֵיתָן,

אַחַר הֵן יוֹשְׁבוֹת בַּחוֹל,

רַגְלֵיהֶן אֶל דָּכְיֵי הָאֵיתָן.

הֵן מוֹנוֹת אֶת שְׁלַל הַיְקָר

וּלְמִינָיו אוֹתוֹ מְסַדְּרוֹת;

יֵשׁ נֶהֱנוֹת מֵאְָשְׁרָן בִּדְמִי,

וְיֶשְׁנָן בְּמֶלֶל מִתְגַּדְּרוֹת:

– לִי צֶדֶף כָּבֵד וָגַס,

מִחוּץ לוֹ קְלִפָּה עֲכוּרָה,

אַךְ פְּנִימוֹ כֶּחָלָב הוּא צַח –

הֶמְיַת הַיָּם בּוֹ סְגוּרָה.

– וְלִי צֶדֶף קַלִּיל וָדַק

וּדְמוּת לוֹ כִּמְנִיפָה קְטַנָּה,

שָׁטוּחַ וְתָלוּם כַּנִּיר

וּפְנִימוֹ כַּעֲלֵה־שׁוֹשַׁנָּה.

– וְלִי צְדָפִים לִבְנֵי־הַגַּב,

עֲגֻלִּים כְּכַפְתּוֹר־הַבַּדִּים;

לוּ אֶחֱרֹז כֻּלָּם עַל קַו –

כָּל עַיִן הֵמָּה מְחַדִּים.

כֹּה שָׂחוּ יַלְדוֹת־הָרֹךְ

וְאֶצְבְּעוֹתָן בּוֹרְרוֹת בַּצְּדָפִים,

עֵת מְשַׂחֲקִים גַּלֵּי הַיָּם

עִם רָאשֵׁי הַיְלָדִים הַיָּפִים.

הַיְלָדִים כְּבָר עָיְפוּ מִשְּׂחוֹת,

כְּבָר קָפְאוּ רַגְלֵיהֶם הַחַמּוֹת,

אַךְ עוֹד יֶעֶרַב לָמוֹ הַקְּרָב

לְמַרְאֵה הַמְשַׂחֲקוֹת הַתַּמּוֹת.

תרפ"ג