אִזְדָּרֶכֶת מְתֻסְתֶּוֶת אוֹהֶבֶת אֶת הַסְּתָו.

אֵין לָהּ צַמֶּרֶת וְאֵין לָהּ צְמַרְמֹרֶת.

הֶחֱזִיקָה עוֹד כַּמָּה יָמִים. עָלִים סְדוּקִים וַאֲרֻכִּים.

נָשְׁרוּ מִבִּיגוֹנְיָה, נָשְׁרוּ גַּם הֵם. פֹּה שָׁם בְּלִי סִבָּה.

אִזְדָּרֶכֶת מְתֻסְתֶּוֶת אוֹהֶבֶת אֶת הַסְּתָו.

הֶחֱזִיקָה עוֹד יְמֵי שֶׁמֶשׁ. עוֹד עָלִים סְדוּקִים אֲרֻכִּים לְחוּדִיִּים.

בְּלִי סִבָּה נָשְׁרוּ. נָשְׁרוּ גַּם מִבִּיגוֹנְיָה בְּלִי רֹאשׁ.

עוֹד כַּמָּה יְמֵי שֶׁמֶשׁ. שַׁלֶּכֶת בִּנְשִׁיקָה. אוֹהֶבֶת הַסְּתָו.

אֵין בָּאָרֶץ עָלִים.

הִסְתַּוְּתָה מֵאֵלֶיהָ.

מִשֶּׁל עַצְמָהּ כְּלוֹמַר.

אֲהַבְתִּיו אֶת הַסְּתָו.

קֵן בָּא וְקֵן הוֹלֵךְ. קֵן הָלַךְ מִן הַקַּיִץ. יָרַד בִּדְמָמָה לְעָנָף אַחֲרוֹן, כְּמֵת שֶׁמָּצְאוּ בַּדֶּרֶךְ.

אוֹתָהּ תּוֹר שֶׁנָּשְׂאָה חֵן, שֶׁבָּנְתָה אֶת הַקֵּן, נָפְלָה עָלָיו.

נוֹצָה אַחַת יָצְאָה לָהּ דֹּפֶן. יָמִים לְהִסְתּוֹבֵב

עִם הַסֶּרַח. לְבַסּוֹף הַכֹּל הִתְיַשֵּׁר וְאוּלַי זוֹ יוֹנָה אַחֶרֶת. אוֹ לֹא.

הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְאוֹת תַּפּוּחִים עַל הָאִזְדָּרֶכֶת

שֶׁאֵין לָהּ תַּפּוּחִים. כַּמָּה כְּבָר זֶה זְמַן.

עַל הָעֵצִים יוֹשְׁבוֹת יוֹנֵי בָּר בְּיוּנִי

מְקוֹנְנוֹת אֶת הַמַּאֲדִים, מִי שֶׁבָּא בְּדֶצֶמְבֶּר.

אִם אֲפִלּוּ אַתְּ רַק עֵץ וְלֹא יוֹתֵר,

בְּשִׁתּוּף עִם אָדָם זֶה יַעֲבֹר לָךְ.

יוֹנֵי בָּר בָּרָמָה לֹא שׁוֹמְעִים אֶתְכֶן בְּחֹרֶף.

עַד תָּפְחוּ עֲנָפִים אַחֲרֵי חֹרֶף.

ז חשון תשלג, 15 אוקטובר 1972 – ו טבת תשלג, 11 דצמבר 1972