לָמָּה רָגְשׁוּ אוֹרוֹת שֶׁנִּשְׁקְפוּ מֵהַמַּיִם
שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהַגֶּשֶׁם שֶׁעָשָׂה אֶת הַשְּׁלוּלִית בְּ“דִיזֶנְגוֹף סֶנְטֶר”?
יֵשׁ בָּהּ מָקוֹם גַּם לַיָּרֵחַ גַּם לְדִירַת מַרְתֵּף
שָׁם מוּאֶרֶת: פַּסְצֵל. שִׂידִים. חֵמָרִים. מוֹכְרֵי שְׂרוֹכֵי נַעֲלַיִם.
זֶה נִרְאָה עוֹלָם שֶׁהָיָה.
זֶה נִרְאוּ הַצְּרִיפִים שֶׁהָיוּ.
הַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים בַּשְּׁלוּלִית.
הַצְּרִיפִים בְּצֶבַע בָּשָׂר וָדָם.
מִי מֵאִתָּנוּ לֹא הִתְפַּשֵּׁט מוּל הַכְּתָלִים
בֵּין הַקְּרָשִׁים הַשְּׁקוּפִים, הַקְּרָשִׁים?
מֵעֵץ לָבָן הוּא הַצְּרִיף וְהַשֶּׁמֶשׁ סָבִיב.
וּבִפְנִים הַדָּם. וּדְמוּת אָדָם.