לוגו
ללורד בלפור
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

ימי בקורך בארץ־ישראל היו ימי חג לכל הישוב היהודי, ימי מנוחה שהיינו ראויים להם אחרי שנות עמל ועבודה קשה. אנו הזמנו את הלורד בלפור לארץ־ישראל כדי שיראה בעיניו כיצד אנו מגשימים את ההכרזה ההיסטורית שלו, אולם יחד עם זה נמנענו מלהשפיע עליו באיזה אופן שהוא, ונתנו לו את האפשרות שיראה הכל ויוכח איך אנו עובדים על אף המכשולים המרובים והעצומים העומדים על דרכנו להגשמת מפעלנו הגדול. ואני בטוח שכל מה שראה הלורד במשך ימי שהותו בארץ, הוכיח לו, שאנו מוכשרים לעשות בא"י דברים כאלה שלא היינו מוכשרים להם כלל בגולה.

ההפגנה הנהדרה והגדולה שנערכה ע"י הישוב העברי עם בואו של בלפור היתה נחוצה על מנת להראות לעולם כולו ולנו לעצמנו, כי מסוגלים ומוכשרים אנו לקומם מחדש את שממות הארץ הזאת עד שתעלה כפורחת.

ברגע הנוכחי אנו מרגישים כולנו כי נכנסנו לתקופה חדשה, שתהיה הרצינית ביותר בדברי ימי הציוניות. עד עתה היו פעולותינו בא“י מוגבלות ומעכשיו מתחילה הפעולה הרחבה. התקופה שקדמה לנו, תקופת החלוצים, היתה רק הקדמה למה שיבוא עתה. הגדלת העליה בחדשים האחרונים מראה שעתה החל העם לבוא בהמוניו לא”י. מקודם היו באים רק מאות אחדות מדי חודש, עכשיו באים אלפים. רק באניה “אסיה” בלבד שבאה היום לחוף חיפה באו בבת אחת כאלף ומאתים איש. במשך חודש מרץ נכנסו לארץ כשלשת אלפים וחמש מאות איש, ואני מקוה כי המספר הזה עוד יגדל במשך החדשים הקרובים ואני גם בטוח כי יעלה בידינו לקלוט את כל העליה הזאת בלי קשיים מרובים.

אינני רוצה לנבא עתידות, משום שמספר הנביאים בא"י הוא כל כך גדול עד שיקשה עלי להתחרות בהם. אבל לא אטעה אם אומר שעוד יבוא יום, והוא אינו רחוק, שכל בני הארץ יוכחו לדעת כי העליה ופעולות היהודים אך טובה ותועלת כרוכה בהן להתפתחות הארץ. מתנגדינו מאשימים אותנו בכוונות רעות כלפי שכנינו ואומרים, שאנו רוצים לקפח את זכויותיהם, אולם, רבותי, תגידו על העם העברי מה שתגידו, דבר אחד לא תוכלו להכחיש כי העם העברי הוא בעל זכרון חזק, ואותו העם שהיה במשך מאות בשנים “זקן המעונים” בעולם ושסבל הרבה יותר משסבלו העמים האחרים מהעול ואי־הצדק בעולם, הוא לא יעשה עול לעמים אחרים אף במשהו בבואו לבנות את ארצו ולקוממה משממת הדורות. תוכלו להיות בטוחים ששום דבר לא יעשה על ידינו בארץ נגד האינטרסים והזכויות של העמים, דתות ואומות אחרות, משום שהוכחתנו העמוקה היא כי עתידה של מדינה קטנה זו וכמו כן עתידן של הארצות השכנות לה במזרח תלוי הרבה ביחסים הידידותיים ההדדיים שבין כל העמים, ואני בטוח שאם רק יניחו את היהודים והערבים בלי מתווכים, ימצאו את הדרך לחיי שלום ואחוה בארץ הזאת.

גדול וחשוב הוא עתידה של אותה הארץ הקטנה שהעם העברי קבל על עצמו לבנותה מחדש. כשמסתכל אני בעתיד רואה אני והנה ארץ זו ממלאת תפקיד גדול ונעלה בדברי ימי התרבות האנושית. אני חוזה בעיני שארץ זו תהיה גשר בין המזרח והמערב, כעין בלגיה של אסיה, שעיר הנמל שלה חיפה תהיה אנטוורפן של המזרח הקרוב.

מה שנוגע לעבודתנו בארץ יכול אני להגיד לכם רק זאת: אנו נמשיך את עבודת הבנין שנטלנו על עצמנו, ושום מכשולים ומעצורים אין בכוחם להפחידנו ולעכב בעדנו מלהמשיך את עבודת היצירה שלנו. אנו באים לארץ הזאת לא בתוקף איזה חסד כי אם בתוקף זכותנו הגדולה, שכל העמים הכירו בה, מבלי לקפח גם את זכותו של מי שהוא אחר.

אדוני הלורד בלפור – אני בטוח שנסיעתך בארצנו היא נסיעת תענוג גדולה, ובהפרדי מעמך כעת, בשעה שאתה מתעתד לעבור את גבולות ארצנו ולשוב לארצך, אני מביע רק את צערי הרב שהערבים לא הבינו להשתמש בשעת הכושר הגדולה והחמיצו את ההזדמנות שהיתה בידם לבוא אליך ולהציג לפניך את דרישותיהם. אני בטוח שאיש לא היה שומע להם יותר ממך ושום איש לא היה יודע כמוך לפזר את כל הפחדים והחששות שלהם.

ועתה, אדוני הלורד, בעזבך את ארצנו, תלוה אותך בדרכך לא רק ברכתו של הבית הלאומי העברי בא“י, כי אם גם ברכתו הגדולה של ה”הינטרלנד" של הבית הלאומי העברי, הלא הוא העם העברי הגדול המפוזר בכל תפוצות הגולה. בטוח אני, כי אם תסקור על ימי הנסיעה שלך בא"י תראה כי היו ימים אלה גם בשבילך וגם בשבילנו ימי עונג וברכה.



  1. דברי פרידה – ראש־פנה, 7 באפריל 1925.  ↩