צָהֳרַיִם. גַּלְגַּל־הָעַיִן מִן הַזֹּהַר עָיֵף.

הַמֹּחַ שְׂבַע רְסִיסֵי אוֹרוֹת.

בֵּין גִּזְעֵי־עֲנָק אָבוֹא לְתוֹךְ פִּנּוֹת שְׁקֵטוֹת,

בֵּין הַצְּלָלִים אֶשְׁכַּב וּבַצְּלָלִים גַּם אֶתְעַטֵּף.

וְנַעֲשֶׂה זָעִיר, וְדַק, אֵצֶל הַנְּמָלִים בִּתְלוּלִית

מִגֹּבַהּ הַמִּגְדָּל הַפַּעֲמוֹן נִשְׁמָע!

מִלְיוֹנִים שֶׁל רַגְלַיִם שָׁם רָצוֹת בִּתְזָזִית

מִדֶּלֶת אֱלֵי דֶּלֶת, קוֹמָה עַל פְּנֵי קוֹמָה.

הִנֵּה נֶחְפֶּזֶת עַל־יָדִי אַחַת. בְּיָד רְחָבָה

אֲנִי חוֹסֵם דַּרְכָּהּ וּבְסַקְרָנוּת עוֹקֵב

אֵיךְ בִּזְרִיזוּת אוֹתִי תִתְקֹף, שָׁוָה מוּל הָאוֹיֵב,

וְזַעַם בְּלִבָּהּ בּוֹעֵר, אֵשׁ־לֶהָבָה.

אַךְ שׁוּב אֲנִי גָדוֹל. אָקוּם וְאֶתְמַתַּח.

וַאֲגַלֶּה גָּבְהָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ בֵּין חַלּוֹנוֹת רָמִים –

עַכְשָׁיו אֲנִי כְּבָר הַקָּטָן בֵּין הָעֵצִים־אַחִים

וְשִׂמְחָתִי הָרַעֲנַנָּה מֵהֵיכָלָם עִמִּי אֶקַּח…