אִם אֵין הוּא אַחֲרוֹן, הַחִוֵּר שֶׁבַּיָּמִים,

שָׂרִיד־פָּלִיט שֶׁל קֶרֶן־אוֹר הוּא לֹא יַשְׁאִיר.

וְרוּחַ מַגִּיעָה וּמְקַמֶּטֶת אֶת פִּלְדַת־הַמַּיִם

וְאָצָה מְהִירָה אַל תּוֹךְ הַיַּעַר הַבָּהִיר.

מִזְּמַן כְּבָר נְטוּשִׁים דְּלָתוֹת וּשְׁעָרִים גְּבוֹהִים –

לַחַשׁ שֶׁל עָלִים מַרְאֶה לוֹ אֵיזוֹ דֶרֶךְ לַעֲבוֹר,

רוֹאֶה הוּא, כִּי הַכֹּל מוּכָן לָאֵבֶל הַכָּבֵד,

לְטַחַב־גֶּשֶׁם שֶׁל עוֹנַת חֶשְׁוָן אָפוֹר…

פִּתְאֹם כַּר־דֶּשֶׁא – אֶת הַנְּשִׁימָה הוּא יַעֲצוֹר –

כְּמוֹ יְלָדִים אֲשֶׁר סְבִיב עֲרֵבָה מְלֵאָה עָטִים,

עוֹמְדִים שָׁם אַלּוֹנִים רַבִּים בְּזֹהַר אוֹר…

הָרוּחַ מִסְתַּכֶּלֶת וּמַשָּׁבֶיהָ מִתְרַכְּכִים.

וְלִפְנֵי שְׁקִיעָה הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד לְרֶגַע נֶעֱצֶרֶת –

לֹא נִפְרְדָה מִכָּרֵי־דֶּשֶׁא שֶׁבַּיַּעַר לְשָׁלוֹם.

עוֹד יוֹם לִסְבִיבָתֵנוּ תְשׁוּרָה נִשְׁאֶרֶת,

שַׁלְוַת שְׂרִידָיו הַבְּהִירִים הִשְׁאִיר לָנוּ עוֹד יוֹם!