הָרֶשֶׁת הַלֵּחָה שֶׁל יְמֵי חֶשְׁוָן נוּגִים

לָכְדָה שְׁעַת אוֹרָה עִם בּוֹא הַשַּׁחַר,

אֶל מוּל צִפּוֹרֶת בְּהִירָה תָלְתָה אוֹתָהּ

פָּנִים מִזְרָחָה…

וּלְבָבִי רָאָה עַד עָמְקִי הַלַּיְלָה

אֵיךְ רִפְרְפוּ נוֹצוֹת צַחוֹת בְּרֹם־הַזֹּהַר,

אֵיךְ נֶעֶצְמוּ עַפְעַפַּיִם צַחִים בְּשֶׁקֶט

תַּשִּׁים, יְגִיעֵי־כֹּחַ.