לְאוֹר יוֹם, כַּאֲשֶׁר מְקַיֶּמֶת הַשֶּׁמֶשׁ שְׁלִיטָתָהּ הַכֹּל־יְכוֹלָה
עַל דַּרְכֵי הָאָבָק,
וְאַסְפַלְטִים יְגֵעִים נְלוֹשִׁים
בְּעִקְבֵי נָשִׁים עַד דַּק,
אָז לְפֶתַע נִדְמֶה לִי,
כִּי פֹּה יִמָּצֵא לִי דְּבַר עֵרֶךְ.
אָז נִדְמֶה לִי, כִּי מַשֶּׁהוּ מֵאִיר,
שֶׁרַק הִשְׁחִים מִשֶּׁמֶשׁ וּמִגֶּשֶׁם עֲסִיסִי,
לְפֶתַע יָבוֹא לִקְרָאתִי…
בְּמַגָּע טָהוֹר
רַק אֶחָד
הִנֵּה אֶוָּשַׁע
מִמּוּעֲקַת תּוּגָתִי הַקָּשָׁה.
מְעִילִי,
הַפָּתוּחַ בַּקַּיִץ
וְאָבָק לַעֲיֵפָה נָשַׁם,
נִשָּׁל מֵעָלַי מַעֲשֵׂה־נָחָשׁ
וַאֲנִי נִמְלָט, נֶעֱלָם…
וְאַךְ מַתְחִילָה הַשֶּׁמֶשׁ לִנְטוֹת
וּמִישֶׁהוּ מוֹשֵׁךְ אֶת עֵינַי הַתּוֹעוֹת
אֶל מָקוֹם, שָׁם אֹדֶם הַדָּם
נִשְׁפָּךְ בַּחֲרִיצֵי הַגַּגּוֹת –
בָּעִיר בָּהּ הָרַעַשׁ נָדַם
לֹא נִשְׁאָר זֵכֶר עוֹד –
וּבְמוּעֲקַת תּוּגָתִי הַיְשָׁנָה,
עָטוּף בִּמְעִילִי הַמְאֻבָּק
נוֹדֵד אָנֹכִי שָׁם בַּחֲדָרִים עוֹמְמִים,
שָׁם מְצוּיִים עַתָּה בָּתֵּי־חַיַּי הָרְחוֹקִים־חֲתוּמִים…