הִבְחַנְתִּי בָּהּ לְיַד הַנַּחַל

מִתַּחַת עֲנָפִים,

מִתַּחַת גַּג יָרוֹק, מְטֻלָּא בְּשַׁחַק.

בְּמֶרְחָק עֲשֶׂרֶת צְעָדִים

שֶׁל שְׁתִיקָה אַרְצִית

דָּמְמָה שָׁם אֶבֶן,

אֵבֶר עַקְשָׁנִי

שֶׁל מַעֲרֶכֶת עַצְמוֹתַי מִקֶּדֶם, פְּזוּרָה כָּאֵפֶר…

רְאִיתִיהָ בְּחֶדְוַת עֵירֹם בְּשָׂרָהּ,

בַּכֶּתֶר הַפָּרוּעַ שֶׁל הַשֵּׂעָר הָרֵיחָנִי,

מֵעֹמֶק שְׁנוֹת־קְדַם־צְעִירוּת תָּפְסָה אָזְנִי:

– לָזֹאת אֲשֶׁר מוּלְךָ אִשָּׁה תִּקְרָא!