הַמַּצְפּוּן!

אֲנִי יוֹדֵעַ,

הַחֶבְרָה אוֹמֶרֶת:

אַתָּה

כֶּלֶב –

כֶּלֶב

שֶׁנִּתַּק מִן הַשַּׁרְשֶׁרֶת.

תָּמִיד אֲנִי מוּכָן

לִטְבֹּל אֶת מַבָּטִי

בַּלַּהַט הַמְּרַחֵף

שֶׁל אִישׁוֹנֶיךָ הַיְרֻקִּים.

מוּכָן אֲנִי לִרְאוֹת

אֵיךְ רָגוּז אַתָּה

מִצְּלִיל הַטַּבָּעוֹת הַמִּתְמַשֵּׁךְ,

מְשֻׁסֶּה

מֵאַלְפֵי נוֹכְחֻיּוֹת

הַמִּתְפָּרְצוֹת

בַּלֹּעַ הָרָחָב

מִיָּמִין,

מִשְּׂמֹאל…

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, מַצְפּוּן!

כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי בָּטוּחַ,

כְּבָר עַבְדוּתִי מִדַּי וּמְרֻצֶּה,

הַצַּעַד

שֶׁל הַמַּהֲלָךְ הַמְחֻשָׁב וְהַיָּשָׁר.

וּלְעוֹלָם עוֹד לֹא יַזִּיק

בַּקַּרְסֻלִּים

לִתְפֹּס אוֹתוֹ

בְּשִׁנַּיִם מֻשְׁחָזוֹת פִּתְאֹמִיּוֹת,

וּכְכֶלֶב

שֶׁנִּתַּק מִן הַשַּׁרְשֶׁרֶת,

עַל אַף אֶלֶף הַ“כֵּנִים” שֶׁלּוֹ

לְנַהֵם נְהִימָה אַחַת סוֹרֶרֶת:

לֹא!