וְאִם

כַּיּוֹם כְּבָר הָיָה הַיּוֹם יָפֶה־סָתוּם,

וְאִם

מִשְׂחָק שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הַיּוֹם בִּרְחוֹב רָאשִׁי הָיָה טָהוֹר בְּלִי מוּם –

הֲרֵי כְּשֶׁהַנְּטִיָּה לַחֵלֶק הָאַחֵר שֶׁל הַחַיִּים,

לְמִדְבַּק־שֵׁנָה, לְרִקְמוֹת חֲלוֹם־פְּלָאִים,

אָז לְמִי אֲסַפֵּר זֹאת בְּקַלּוּת

בְּלֶטֶף עַיִן חֲשָׁאִי,

בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת עַל מֶלֶח וְעַל לֶחֶם,

בִּרְכִינָה טוֹבָה

אֶל שְׂעָרוֹת רַכּוֹת חַמָּתִיּוֹת

שֶׁעַל צַוָּאר צָעִיר?

וְשָׁם. וְשָׁם,

בַּמָּקוֹם שֶׁפֵּרוּרִים שֶׁל אֲפֵלַת הַקֶּבֶר

כְּבֵדִים־קְרוּשִׁים עִם חֹמֶר נִשְׁפְּכוּ –

שָׁם לַיְלָה לַיְלָה

(וּכְבָר שִׁכְבָה רַכָּה

בְּרִאשׁוֹנֵי הָעַרְפִלִּים שֶׁל הָאָבִיב)

עַל הַתְּלוּלִית הָאֲפֹרָה כְּבָר בִּדְמָמָה דָרְכוּ…

וְאִם

אֲנִי עוֹד מַאֲמִין,

שֶׁעַל הָרֶקַע הֶעָמֹק בָּעֲמֻקִּים,

עַל הַצַּחָה שֶׁבַּשְּׁמָשׁוֹת,

מִתַּחַת לְעֵרוּב כָּל הַמַּרְאוֹת,

דָּבָר לֹא עוֹד יוּכַל לִמְחוֹת

אֶת תְּמוּנָתֵךְ בְּגוֹן זָהָב וָדָם –

אָז לְמִי זֹאת אֲסַפֵּר בְּרֹךְ כֹּה מְהֵימָן?…