צֵל כֹּה חַד עֲלֵי הַקִּיר

שֶׁל הַדֶּקֶל הַקָּטָן שֶׁלִּי, הַצְעִירוֹן,

הָעוֹמֵד מוּל הַחַלּוֹן

וְאוֹתָהּ אֶרֶץ חֶרֶשׁ לִי מַזְכִּיר,

מַזְכִּיר לִי הַיָּמִים הָהֵם

מַזְכִּיר לִי יָפָתִי בַּנָּשִׁים.

מִנָּה לִי הַגּוֹרָל לִהְיוֹת קָרוּעַ לִגְזָרִים

עִם כְּאֵב גַּעְגּוּעִים, בְּדוֹמֶה לְאֵבֶר

הַמְחַשֵּׁל בְּיַחַד אֶת כָּל הַגְּזָרִים

עִם כְּאֵב הַגַּעְגּוּעִים, כְּבַלּוּטָה

הַמְּזִינָה אֶת בְּשָׂרִי,

הַמַּשְׁכִּירָה אֶת בְּשָׂרִי כָּלִיל

בְּאוֹתוֹ יַיִן חַם

שֶׁל אוֹתָהּ אֶרֶץ –

הוּא אֶת הַגּוּף מַגְדִּיל עַד אֵין שִׁעוּר.

וּכְמוֹ מִן הַשִּׁכָּרוֹן הַהוּא

נַעֲשֶׂה אֲנִי עִתִּים

עֲנָק

וְצוֹעֵד

מֵאֶרֶץ

אֱלֵי אֶרֶץ.