הוֹי יַמֵּי שִׂמְחָה צְחוֹרִים!
אַתָּה, חִפְזוֹן הָרוּחַ,
הַסְתֵּר שַׁלְשְׁלוֹתֶיךָ,
מַהֵר לְשָׁם,
אֶל חוּג הַלֹּבֶן,
אֶל הַמַּלְכוּת הַלְּבָנָה שֶׁל חֹרֶף עַד,
עַל קֶרַח שָׁם וְעַל שְׁלָגִים
צוֹעֵד הַיּוֹם
נָע־וְנָד, אֵין־דֶּרֶךְ, אֵין סִימָן לְבַיִת –
לְשָׁם מַהֵר וְשָׁם תִּגְוַע.