קֶשֶׁת מָטָר מְהֻרְהֶרֶת

רִאשׁוֹנָה בַּמָּרוֹם עוֹמְדָה,

עָלָה בְּיָדָהּ לְחַבֵּר אֶת

הָרָקִיעַ עִם אֲדָמָה.

אַךְ הִרְהוּר מְמֻשָּׁךְ שֶׁל הַקֶּשֶׁת

אָסוּר לְגַמְרֵי בָּרָמָה,

כְּנַף שֹׁבֶל אַחַת מִתְפָּרֶשֶׂת,

זוֹנַחַת אֶת הָאֲדָמָה.

אֶת אוֹת הַשָּׁלוֹם בִּן־רֶגַע

חִלְלָה עֵינִי הַחַמָּה:

בַּמָּרוֹם הֶעְפִּילָה מִנֶּגֶד

חֶרֶב חַדָּה עֲקֻמָּה.