הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה כְּבָר.

דִּמְדּוּמֵי

עֶרֶב אָבִיב

הָאַחֲרוֹנִים

תַּמּוּ, סָלָקוּ.

אַט הִתְלַבְּשָׁה הַדְּמָמָה בִּלְבוּשֵׁי הָאֲפֵלָה

וַתִּפְרֹשׂ עַל הַגָּן כְּנָפֶיהָ.

עִם רֵעִי, הַיָּגוֹן הַשָּׁחוֹר, לֹא יִבְגָּד־בִּי עֲדֵי־עַד,

הָלְאָה אַרְחִיקָה נְדוֹד מִקִּרְיָה הַסּוֹאֶנֶת.

זֹהַר הַסַּהַר מוֹסֵךְ אֶת קִסְמוֹ

בְּלַחַשׁ עֲלֵי אִילָנוֹת;

הַזָּמִיר בַּמֶּרְחָק

עֶצֶב מַשְׁפִּיעַ

עַל הַוַּרְדִּינָה מִשִּׁירוֹ.

וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְהַרְחֵק אֶל חֵיק הַלָּיִל.

דּוּמִיָּה עַל הַכֹּל – –

אִוְשַׁת הָעֵץ חָדֵלָה

וְסִלְסוּלֵי הַזָּמִיר בַּמֶּרְחָק

הוֹלְכִים וְגוֹוְעִים,

כִּגְווֹע פְּנִימָה

            בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם

            זַעֲזוּעֵי אַהֲבָה חֲשָׁאִית,

            שֶׁאוֹתָהּ לֹא תָהִין

            לֶאֱהֹב

            עַד הַתֹּם.