אחרי פרנץ קפקא

אָכֵן הַתּוֹר הִגִּיעַ, הַחֲבִילָה מִתְפָּרֶדֶת,

חֲבִילָה בַּת־גַּלִּים שֶׁל יָם־הָעוֹלָמוֹת;

כְּאִלּוּ פֵּרוּד נִמְצָא בְּאֶפֶס־עֵת־מָקוֹם

שֶׁל נְקֻדָּה זֹה אֲשֶׁר אֵין־סוֹף שְׁמָהּ!

הֵן קָצְרָה זְרוֹעֲךָ לְחַבֵּק עַפְרוֹת אָרֶץ

וְעַתָּה כֹּחֲךָ עַד כּוֹכָב אַחֲרוֹן;

חָלַשׁ קוֹל צְחוֹקֶךָ כְּאֵב־לֵב לְהַבִּיעַ

וְעַתָּה – תְּרוּעַת גִּיל סְעָרָה, יְבָבָה וִילָלָה בַּכֹּל, כֹּל.

כִּי הִלּוּלָה הַיּוֹם בְּחֵיק הַתּוֹלָדָה:

עַל הַמַּבּוּעַ מִמֶּנּוּ כְּאֶחָד חַיִּים וּמָוֶת אַחִים יֵצֵאוּ,

לְקוֹל מַנְגִּינָה אֲשֶׁר יַפְלִיאוּ סוֹדוֹת הַטֶּבַע נֵצַח לְהַשְׁמִיעַ

שִׁכּוֹרִים מִזִּכְרוֹנוֹת עוֹלָמִים חַשְׁמַלּוֹנִים כִּבְנֵי־חוֹרִין יְרַקֵּדוּ.

הַמַּיִם־אֵשׁ־אֲוִיר, הֶחָשׁ־צוֹמֵחַ־דּוֹמֵם,

מִתְרוֹעֲעִים אִתִּי וְזָרוּ לִי עַד כֹּה;

עִם כָּל לְשׁוֹן חִבָּה יָדָם אֵלַי יִשְׁלָחוּ

וִילַטְּפוּנִי־חֵן וְהִנְּךָ בְּקִרְבָּם!

וְהָאֲדָמָה־אֵם בְּאַהַב לִי רוֹמֶזֶת:

"הַנִּיחָה בֵּין שָׁדַי אֶת כֹּבֶד צֵל נַפְשֶׁךָ

וַחֲלוֹם עַצְמוֹתֶיךָ בְּכַר רֻכִּי הַשְׁכִּיבָה!"

– וּמְלֵאָה חַיֶּיךָ!