"עוּרוּ, אַחִים, בֹּאוּ חִישׁ,

עֲמֹד בַּפֶּרֶץ תִּפְאֶרֶת לְאִישׁ.

הַצִּילוּ, הַצִּילוּ מִשֹּׁד וּמִפִּיד

אֳנִי בְּלֶב־יָם לְלֹא קַבַּרְנִיט!"

וְרַב הַקֶּצֶף וְנוֹרָא הָאָף

וְרַהַב קוֹרֵא: “הַב אִשָּׁה, הַב טָף!”

וְסוֹעֵר הָאֳנִי מִגַּל אֶל גַּל

וְנוֹפֵל מַטָּה, נִשָּׂא אֶל עָל

וְשׁוּב עוֹלֶה הָר, שׁוּב בָּעֹמֶק צוֹלֵל,

מְחִי וָשֶׁבֶר – “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!”

עוֹד נִרְאוּ פֹּה וְשָׁם זְרוֹעוֹת לוֹחֲמוֹת,

גַּם הֵמָּה יוֹרְדֵי תְהוֹמוֹת.

וְתַם הַכֹּל. נֶעֱלַם הָאֳנִי,

צָחַק הַיָּם צְחוֹקוֹ הַשְּׂטָנִי.

וְהִקְשִׁיב הַמֶּרְחָב לְשִׁכְשׁוּךְ מֵימָיו.

וְאָמְנָם קֶשֶׁב הוּא, אוֹ אוּלַי שֵׁמַע־שָׁוְא?

הַאִם בִּי דִמְיוֹנִי שׁוּב פַּעַם בָּגַד?

הַהִתְרַחֲשׁוּ נִסִּים וְיִתְרַחֲשׁוּ לָעַד?

שֶׁכֵּן הַרְחֵק, הַרְחֵק מְאֹד מִשָּׁם

צָף הָאֳנִי כְּצֵל עַל פְּנֵי הַיָּם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר בַּלֵּילוֹת הַבְּהִירִים

מִכֶּסֶף הַשֶּׁצֶף עוֹלִים צְלִילִים,

כְּנַגֵּן כִּנּוֹרוֹת וּכְשִׁיר חֲלִילִים,

קוֹבְלִים מְקוֹנְנִים וְשׁוּב רָנִים צוֹהֲלִים,

"עֲלִי, אֳנִיָּתִי, עֲלִי מִמֵּי מָרִים

וְשׁוּבִי, רוּחָמָה, אֶל חוֹפֵי הַתְּמָרִים!"

– – כָּלוּ דִּבְרֵי הַשִּׁיר. הַשַּׁחַר עוֹלֶה.

אַךְ מְקוֹר דִּמְעָתִי – אֵימָתַי יִכְלֶה?