דֹּמּוּ, שִׂיחִים, הִשְׁתָּאוּ!

הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רָאשֵׁיכֶם, עֲצֵי יָעַר!

חִדְלוּ מִן הָרִנָּה, הַמְתִּיקוּ סוֹד;

כִּי אָשִׁירָה לָכֶם שִׁירָה לְשׁוֹשַׁנָּה.

        מַדּוּעַ אָדְמוּ פָנַיִךְ מִדָּם,

        מַדּוּעַ לְחָיַיִךְ הוֹרִיקוּ

        וּמָה פֵּשֶׁר רְסִיסֵי לַיְלָה יִרְעֲדוּ עַל פֹּארוֹתַיִךְ?

        הַיְקוֹד יָקְדוּ בָךְ נְשִׁיקוֹת הַקָּדִים,

        אִם תּוֹלַעַת אֶת לִבֵּךְ הִכָּתָה,

        כִּי בָכִית וְכִי דָמַעַתְּ לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת?

        הֲגַנָּן אֵין בְּצִיּוֹן,

        הַאֵין חוֹבֵשׁ פְּצָעַיִךְ,

        כִּי תִגְוְעִי תֵּאָסֵפִי בְּלֹא עִתֵּךְ?

        הֵן כְּבָר נִבְקְעוּ בַגַּיְא הָעַרְפִלִּים,

        בַּשָּׂדוֹת יַעֲלֹס הַסִּיס –

        וְאַתְּ תֶּאֶבְלִי עַל אָבְדַן עֲלוּמַיִךְ,

        תִּבְּלִי, תִּקְמָלִי,

        עָלֶה, עָלֶה לָרוּחַ תַּשִּׁירִי.

– – – – –

שִׂיחוּ שִׂיחִים, הִשְׁתַּעְשָׁעוּ!

שְׂאוּ, עֵצִים, רָאשֵׁיכֶם, מַחֲאוּ כָף!

כִּי אַתֶּם שִׁירָתִי לֹא תִשְׁמָעוּ,

כִּי יְגוֹן הַשּׁוֹשַׁנָּה אַתֶּם לֹא תֵדָעוּ.