וְיֵשׁ אָדָם הַנּוֹהֵג בְּקַדֵילַק

אֶת נִשְׁמָתוֹ הַבְּלוּיָה –

עַל פְּנֵי רֹחַב דְּרָכִים סְרוּחוֹת.

יֵלֵךְ אֶל אִשָּׁה סוֹטָה,

לִמְצֹא בָּהּ אֶת אֱמוּנָתוֹ –

עַד שַׁחַר!

וְיִרְעַב עַד עַרְבִית.

וּבְנוֹ יִשְׁאַל –

אַיֵּה בֵּית אָבִי?

וְאַיֵּה נֵר אִמִּי שְׁכָּבָה מִקֹּדֶשׁ?

וְהַדְּרָכִים שׁוֹמֵמוֹת!

שֶׁל עָם יָחֵף – שְׁמוּט-יָהּ!

וְיֵשׁ הַנּוֹהֵג בֶּאֱמוּנָתוֹ.