יֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב דָּגִים מְמֻלָּאִים,

וְיֵשׁ מִי שֶׁצְּלִי קֻרְקְבָן לוֹ טָעִים;

יֵשׁ מִי שֶׁחוֹמֵד חֲמִיצָה קָרָה,

וְיֵשׁ מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ לַטִּפָּה הַמָּרָה.

וַאֲנִי, וַאֲנִי – לְמִי אַהֲבָתִי?

אֲנִי כָּל אַהֲבָתִי לְרָחֵל כַּלָּתִי.

יֵשׁ מִי שֶׁבַּקַּיִץ, כְּדֶרֶךְ הַגְּבִירִים,

הוֹלֵך לוֹ לִנְאוֹת־דֵּשֶׁא לִשְׁאֹף אֲוִיר כְּפָרִים;

וְיֵשׁ מִי שֶׁבַּקַּיִץ, בְּצוֹק הָעִתִּים,

הוֹלֵךְ לוֹ לַאֲמֵרִיקָה, כְּמִנְהַג הַחַיָּטִים.

וַאֲנִי, אֲנִי – לְאָן אֲנִי אֶצְעַד?

אֲנִי בַקַּיִץ, בְּעֶזְרַת שׁוֹכֵן־עַד,

לֹא לַאֲמֵרִיקָה וְלֹא לְקַיְטָנָה,

אֲנִי בַקַּיִץ אֵלֵךְ לַחֲתֻנָּה.

שֶׁל מִי? שֶׁלִּי עִם רָחֵל הָעֲדִינָה.